
מסכת אבות פרק רביעי
רך אה נולד על כרףך אקה חי געל כרחה אקה מת על כרחך אקה עתיד
לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: רני ונניא וכ'
 פרק חמישי
בעשרה מאמרות נכרא העולם ומה פלמוד לומר נהלא במאמר אחר
יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם
ברא בעשרה מאמרות ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולםבר
בעשרה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ה
שיחשוב השור ההוא אולי לא ישחטוהו. או אדם צוה המלך לאסרו בזיקים ובכבלי ברזל
ונהביא אותו כמה פרסאות, היתכן שיאמר אולי ישכחני המלך. וכן האדם אשר בריאתו
מתחלה לא היתה אלא לתת דין לפניו ית', כי מן הדין ההוא ימשך התכלית אשר בעבורו
נברא העולם, כאומרם לידע שהוא אל, היתכן שיכלא התכלית הנכבד ההוא אשר יצירתו
ולידתו וחיותו ומיתתו הכל היה בסבת זה. ודי בזה המשל לעור עיני הרשעים הנמשכים
אחרי יצרם בחשבם ללעג יום הדין כשיזכירוהו אליהם, כאומרו (בראשית יט) ויהי כמצחק
בעיני חתניו. אמר הכתוב (משלי טו) שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה,
מלראות בין עיניו מיתתו, ולא ישיב אל לבו דעת ותבונה לאמר הילודים למות ומה יעשה
אדם יתקן מעשיו כדי שלא יובא ליום הדין אלא לרצונו ובשמחתו, כאומרו (שם ל) ותשחק
ליום אחרון, ונאמר (תהלים לב) שמחו בה' וגילו צדיקים וגו'. משל אחר מלך שקמו עליו
עדי שקר שאינו מזרע המלוכה ועדיו מעבר לנהרי כוש, והשתדל להביאם ועשה הוצאות
גדולות כדי לקדש שמו, וכבר באו העדים עד מאה מילין, היאמן כי יחשוב אולי לא
יבואו. המלך זהו הקב"ה, ויצאו אנשים בני בליעל ואמרו כל עושה רע טוב בעיני ה'.
(מלאכי ג) ועתה אנחנו מאשרים זדים, והקב"ה ממתין ליום הדין לקדש שמו המחולל בגוים
פרק ה א בעשרה מאמרות נברא העולם. בזו המשנה יש שאלות קשות. הא' כי
אין זו סבה מספקת להעניש לרשעים, כי אם האל ית' היה יכול
לבראות עולמו במאמר אחד ובראו בעשרה, למה יפרע מן הרשעים בטענה זו, והלא
ראובן שקנה כלי שוה זוז בעשרה זוזים וגנבו שמעון, היתכן שיפרע לו עשרה זוזים,
והלא אם עד האלהים יבוא דבר שניהם לא יחייבוהו אלא בשוויו. ועוד לא ימנע
מחלוקה, או העולם יתעלה בהיותו נברא בעשרה או לא. א"ת שיתעלה היא היא הסבה
העצמיית שנברא בעשרה, ואם לא למה יפרע מהם להיותו נברא בעשרה יותר מבאחד,
והלא מי שגנב כלי כסף משקלו עשרה סלעים ענוש יענש שוה בשוה כאילו היה גונב
עשרה כלים סלע משקל כל אחד ואחד. ועוד לדברי המפרש ז"ל שפירש כדי להפרע מן
הרשעים שמאבדין עולם יקר, היה ראוי שיאמר כדי להרבות עונש הרשעים שמאבדין
עולם יקר, או להרבות שכר הצדיקים, לא ליפרע וליתן שכר, שנראה שלא היו ראוים
הרשעים לעונש וגם לא הצדיקים לשכר, וזה לא יתכן. ועוד למה הוצרך לתת טעם
לעונש הרשעים אחר אומרו למעלה שעל כרחך אתה נוצר וכמו שפירשתי. ועוד היה
ראוי שיאמר שמאבדים את עצמם או שמקיימים את עצמם, מה ענין העולם אצל רשעת
הרשעים גם צדקת הצדיקים. הפירוש המיישב אלו הספקות. בעשרה נברא העולם,
שאמר עשר פעמים ויאמר ויאמר והיה מספיק מאמר אחד לכל מה שיעשה, שיאמר
ויאמר אלהים יהי אור יהי רקיע יהי מאורות, והתשובה שנברא בעשרה מאמרות
להודיענו מעלת האדם וכי הוא תכלית כל הנבראים, כי לא נברא הכל אלא כדי
שיעשה