מסכת אבות פרק רביעי
נו
ההשבון אל יכסטיףך צרך שהשאול כית מנום לך. שעל כרחך אקה נוזר ל
כרחך
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל

יש לתמוה הרבה על המפרשים, שהרי אמרו ז"ל (סוטה כא.) עבירה מכבה מצוה ואין עבירה
מכבה תורה, ובפירוש אמרו (ר"ה טז:) זכו נכתבין לחיים, ומפרש בגמרא מי הוא צדיק
גמור ומי הוא רשע גמור, והוא מבואר כי הצדיק גמור באו חובותיו כנגד זכיותיו
ובנותר מן זכיותיו יחיה, והפך ברשע גמור. ומה שהוקשה להם כי אין לשלול מן
העצם דבר שלא יצוייר, אמרו ז"ל בהרבה מקומות בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת
בשר ודם, והטעם בשוחד ובכיוצא בה להטיל אימה כי לא נוכל לפייסו בשוחד. וטוב
לנו לסבול זה הטעם מלסתור הדעות המפורסמות, והלא השב בתשובה בשכר התשובה
שהיא גדולה נתכפרו לו כל עונותיו, וכתיב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, ע"כ.
ורואה אני את דברי הרב הר"י שושן ז"ל מכמה פנים. א' שלשון המשנה עצמה מפרש
דבריו, שאמר שהכל שלו, וזה הטעם לשוחד ממון הוא עולה. ומצאתי במדרש (תהלים יז)
מלפניך משפטי יצא, אמר לו הקב"ה דוד לחנם בראתי סנהדרין לך ודון לפניהם, א"ל
דוד רבונו של עולם כתבת בתורתך (דברים טו) ולא תקח שוחד והם מתייראין ליקח
שוחד, אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעוה"ז תשובה ומעשים טובים ותפלה,
מלפניך משפטי יצא. ואע"פ שנסתרו עמוק מאד מ"מ נגלהו יורה על כל מה שכתב הרב
ז"ל. ועוד אמרו ז"ל בפירוש (ברכות כחז) בשעת פטירתו של ריב"ז היה בוכה אמרו לו
תלמידיו רבינו וכו' עד שאיני יכול לשוחדו בממון ולא לפייסו בדברים. ועוד שאלו
השלילות כלם במלת אין, שהרצון בהן שלילת תכונת הענין לא הפעולה לבד, וכן כתב
הרמב"ן ז"ל על אונקלוס שפירש לא ישא פנים ולא יקח שוחד דלית קדמוהי נסב אנפין,
יתכוין לפרש שהוא משבח השוללות בהשי"ת, יאמר הכתוב שאין השי"ת בענין שישא
פנים כי לא יראני האדם וחי, ולא שיקח שוחד כי הכל כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו
לו ע"כ. ואם בלשון הכתוב כך בלשון רבותינו המפרשים לא כ"ש, ואילו ראה הרב הר"ם
ז"ל דבריו של אונקלוס לא היה אומר דבריו כדוחק עצמו. ורש"י ז"ל שהיה אוצר בלום
אמר ולא יקח שוחד לפייסו בממון: השחד אינו אסור אלא קודם הפסק דין שמא יטה
הדין, אבל אם הדיין דן דין אמת לאמתו בלי שום עול והזכאי שלח לו דורון מותר
לקבלו. וכן בענין המצות לא יקח השי"ת מצוה כדי לעשות עבירה בשום צד, אבל עם
עשה עבירה והוא מתחרט ממנה ועושה מצוה תחתיה למען תתכפר לו העבירה מועיל
ומועיל. וזהו מאמרם במדרש תהלים כדלעיל, ולפי זה גם לפי הסברא יתיישב הדעת
הזה, נמצאו לשון וסברא מכוונים
ואל יבטיחך יצרך שיש לך בשאול בית מנוס. לפי שהשנים שהזכיר הילודים למות
והמתים להחיות, בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו. אמנם הג' הוא אשר לא יקבלו
השכל במהרה, וכמו שהיה אומר (איוב יג) העלה נדף תערוץ וגו', (שם יד) אף על זה
פקחת עיניך וגו'. והתימה אינו אלא להעניש הרשעים, כי די להם שיאבדו מתוך הקהל
ולא יראו באור פני מלך חיים ולמה יביאם במשפט, אבל לתת שכר לצדיקים לא ירחיק
אדם זה כי הוא מחוייב כפי מדותיו ית'. וכמו שדקדק איוב ואותי תביא במשפט
להענישני, ואפי' האמת שהרשעתי. ולזה דקדק התנא אל יבטיחך יצרך שיש לך אתה
החוטא בשאול בית מנוס לך, ודי לך שלא תזכה באור פני מלך חיים, אבל לא שתקבל
צער על חטאתיך. ונתן טעם מספיק,
שעל כרחך אתה נוצר. והמשיל משל לשור אל טבח יובא שאסרוהו בעבותים חזקים
והביאוהו מרחוק בטורח גדול והכניסוהו לבית שחיטתו לשחטו לשם בשרו, היתכן
שיחשוב