
מסכת אבות פרק רביעי

א ברין הוא העד הוא בעל דין הוא עתיד לדון. ברוך הוא שאין לפניו
לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שחר. ודע שהכל לפי
החשבון
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
גמרו של דבר, לא דבר נכונה. והנ"ל שהורה תועלת אחרת בתחיית המתים, והיא
שיתפרסם שהוא היוצר שיצר האדם בעוה"ז יש מיש ע"י אביו ואמו, אמנם בתחיית המתים
יתפרסם שהוא הבורא, כי יברא חדשה בארץ תפלא בעין כל, ומ"ש ז"ל (סנהדרין צא.) מה
דלא הוה (הוה) [חיי] כו', או דחה את אויביו בקש, או רמז אל אדם הראשון
והמבין. כנגד מה שאמר החיים לידון, כי סבת הדין אינו אלא לפרסם שמבין
ומשגיח בכל, ואחר שידעו כך יחיו לעד, אמר הנביא (ירמיה לב) גדול העצה ורב
העליליה, ירצה מהיותך משלם לאיש כמעשהו תארנוך בשני תוארים. הא' חכם, והשני
יכול. הוא אומרו גדול העצה, שיש חכמים גדולים לא יוכלו לבחור הדרך הישר, ולז"א
גדול העצה כי חכמתו היא בפעל, וידענו זה ממה שראינו בעינינו שאתה משלם לאיש
כמעשהו מדה כנגד מדה, ויראה מזה שאתה הוא המבין מחשבות אדם ותחבולותיו, וכן
למדנו מזה שיש אתך יכולת לשלם לכל איש ואיש כפרי מעלליו במדה עצמה שמדד, כי
אתה כולל כל המדות וכל תוכל
ואהדיין הוא העד הוא בעל דין הוא עתיד לדון. זכר ארבעה וכנגדן ארבע שלילות.
הדיין כנגד ואין לפניו עולה, וכיון שכן אין דיין כמוהו. העד כנגד ולא שכחה,
כי השוכח עדותו היאך יעיד. הוא הבעל דין והוא תובע את בריותיו לדין. ואין לפניו
משוא פנים שמשוה כל בריותיו כמו שיבאר, וא"כ תביעתו צודקת. הוא עתיד לדון
לעולם ועד, ולא יקרה לו כמו שקרה לרבים מגדולי ישראל שהיו מקבלים מבעלי דין שלא
בדעתם וכשהיו יודעים שהיו צריכין לדין היו אומרים פסילנא לך לדינא (כתובות קה),
והשי"ת אין לפניו מקח שוחד
ובאומרו ודע שהכל (בא) לפי חשבון. ביאר שאין לפניו משוא פנים. וביאור זה כי אע"פ
שהש"י בורא קצת בני אדם מוכנים אל החכמה וקצתם בלתי מוכנים, וכן יש
אנשים מוכנים מצד טבעם אל הפעולות המגונות וקצתם מוכנים אל הפעולות הישרות, ומצד
זה לא היה צודק מאמר שאין לפניו משוא פנים, ולז"א שהכל בא לפי חשבון, כי השי"ת נתן
שכל באדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, ואף גם זאת לא יביא הכל בדין אחד, כי הוא
שוקל הכנת האדם עם פעולותיו, ולפעמים יתן הדין להשכיר הרשע, כי לפי הכנתו היה
ראוי להרשיע כפלי כפלים וכבש יצרו, ולפום צערא אגרא, וכן הצדיק ראוי שישולם, כי
היה ראוי שירבה צדקתו כפי הכנתו ולכן ראוי להענש. וזה הענין מסיר רוב מבוכת צדיק
ורע לו רשע וטוב לו. וזה פירוש דבריו ודע שהכל בא לפי חשבון. וכתב הר"י ז"ל בפסוק
(משלי טז) כל דרכי איש זך בעיניו וגו', דרך טבעי באדם כי מדותיו אשר יניעוהו מדרך
תולדתו זכים בעיניו אם טובים ואם רעים, לפיכך תקון המדות ענין קשה, ואף גם זאת
תוכן לבות ה', עוזר את האדם לתקן מדותיו להתבונן בעוותם להתחזק בתיקונם, כי לא
יתכן לנצח התולדות מבלי עזרת ה'. ונראה לי שהעזר הזה יהיה כפי אשר עותו הטבע,
כי צדיק הוא וצדק דינו, והוא לבאר שאין לפניו לא עולה ולא משוא פנים
בביאור דברו ולא מקח שוחד נפל מחלוקת בין המפרשים. כי הר"ם ז"ל כתב
אין הכונה כמי שלוקח שוחד כדי שיטה הדין, כי זהו שטות להעלותו על לבו,
כי איך ינתן לו שוחד ומה יהיה השוחד. אלא הכוונה בזה הוא שהשי"ת לא יקבל מצוה
אחת וינכה בעבורה חטא אחד, כאומרם ז"ל אין מחליפין לא חובה בזכות ולא זכות
בחובה אלא נותנים שכר על המצות ועונש על העבירות, וכן אתה מוצא במ"ר ע"ה
שנפרע ממנו בעונש בקלה שבקלות ולא הוציא עבירה כנגד מצוה. והר"י ן' שושן ז"ל כתב
יש