מסכת אבות פרק רביעי

וההיים לדון לידע ולהודע ולהודע שהוא אל הוא היצר הוא הבורא הוא המכין
הוא
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
מה שאמרו ז"ל (תמיד ל"ב.) מה יעשה אדם ויחיה ימית א"ע. מה יעשה אדם וימות יחיה
א"ע, כי א"א לזכות לשני שלחנות, והממיתים תאותם בזה העולם לעבודת בוראם הם
החיים באמת, וכמ"ש שהע"ה (קהלת ד) ישבח אני את המתים שכבר מתו, ורצונו בזה
העולם כמו שמפורש בס' הזהר. וכנגד הכבוד והחיים לידון, ומה לך לרדוף אחר הכבוד
כי אחר שהכל במשפט, אם זכית במקומך יושיבוך, ואם לא למה תתפאר במה שאינו שלך,
ואם לא זכית לכבוד בעוה"ז חזכה בעולם שכלו ארוך, כמו שדקדק התנא יש שכר הרבה
ליתן לך, אני הוא המשלם הנצחי וקיים לעולם, וישועתי לעולם תהיה, ולכן אל תדאג
לחסרון שעה, והתחתונים כאן הם עליונים בעוה"ב כאומרם עולם הפוך ראיתי עליונים
למטה ותחתונים למעלה
לידע ולהודיע. אם הרצון בזה העולם, ירמוז כי היודע ומודיע הוא היודע האמתי,
כי יגיע לאמתת הדברים ופירושם לסבה טבעית, והיא יציאת שכלו מן הכח אל
הפעל ע"י התלמידים. ואלהית כי זכה וזיכה את הרבים ומן השמים יסייעוהו עד יצא
כנוגה צדק משפטו, כאומרו (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ואם להודע
בעוה"ב כמו שסובר רבינו יונה ז"ל וקצת המפרשים, ירמוז מה שנתבאר לחכמי הקבלה
שעתיד הקב"ה לגלות לישראל טעמי תורה, וזו היא תוחלתנו, כמ"ש (ישעיה נד) וכל
בניך למודי ה', כי מה שידענו כאן בקבלה נדע שם במופת כי תראינה עיני שכלנו זיו
השכינה, ועכ"פ פירוש להודע להתפרסם כמו (שמות ו) ושמי ה' לא נודעתי, כפירוש
רש"י ז"ל. ויתכן לפרש הילודים למות לידע הכל מעצמם, שהכל יודעים זה, והמתים
לחיות להודיע, כי אין הכל יודעים זה, והחיים לידון להודע, שהוא קשה להאמין יותר
מתחיית המתים, כי המאמין בחדוש העולם מכל שכן תחיית המתים, אבל הבאת
הבריות בדין כתיב (איוב יד) אף על זה פקחת עיניך, ולזה צריך להטות הלב ולהאמינו
לא בהודעה לבד
ואל. יאמר כי הסבה אשר רצה השי"ת שימותו הנולדים ויחיו אחר כך, כדי
שיתפרסם לכל שהוא אל, שאם היו האנשים נצחיים לא היו מכירים אלהותו של
חי העולמים, אמרו ז"ל שאמר הנחש (בראשית ג) והייתם כאלהים, יוצרי עולמות, וז"ש
והנה טוב מאד זה מות, כי כל מה שבראו הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, ומיתת האדם
הוראה על כבודו, וקל וחומר ומה עכשו שאנו מתים משתחוה כל אחד לאלוה שבגופו,
שנאמר (תהלים פא) לא יהיה בך אל זר, והוא היצר הרע, והראיה שלא אמר לא יהיה
לך, כמו (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים, אם היינו חיים לעד לא כל שכן. וזה
שאמר השי"ת (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו, וח"ו שימנע טוב מבעליו, אבל
הרצון כיון שהוא בעל בחירה ורצון לדעת טוב ורע לא נאה לו לחיות לעד, שאם כן
כשיבחר ברע יתקיים בו לעולם ומי יאמר לו מה תעשה, (מלאכי א) ואם אל אני איה
כבודי, אבל לעתיד לבא יתחדש טבע חדש בנבראים, כי תהיה להם הבחירה לעבוד את
השי"ת בהחלט, כאומרו (צפניה ג) אהפוך אל עמים שפה ברורה, (זכריה יד) ביום ההוא
יהיה ה' אחד, והוא יום השבת של הקב"ה, כי אלף שנים כיום אחד, ואז יטהר ארצו
כבעל הבית המתקן ביתו לכבוד השבת, הוא אומרו (שם יג) ואת רוח הטומאה אעביר
מן הארץ
והיוצר הוא הבורא. היה ראוי לומר בהפך הוא הבורא הוא היוצר, כי לשון
בריאה יורה על הוצאת הדבר מן האין אל היש, ולשון יצירה על העמדת הדבר
על תכונתו, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת בראשיית. והמפרש שאמר יוצר תחלתו, בורא
גמרו