
מסכת אבות פרק רביעי

כתונה על ר מחוק: כה רכי יוסי בר ידוה איש כפר הבכלי אומר הלוסד
מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קחות ושותה מן מותו. והלומר מן
קנים למה הוא דומה לאוכל ענכים בשולות ושותה יימן נשן. רכי מאיר
ראל הסתכל קקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא יש ויש
שאפילו חדש אין בו: כו בכי אלער הקפר אומר הקנאה והתאוה והבבוד
מוציאין את האדם מן העולם: כז הוא היה אומר הילודים למות והמתים לחיות
והחיים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כרבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר. אין דרך לשים שני משלים יחד
לביאור ענין. אמנם פה אחשוב שאמר כן להודיענו ענין הלמוד כי הוא בשני
ענינים. א' ידיעת ההקדמות האמתיות. הב' המשך החולדות מהם. והענבים משל
להקדמות, והיין משל ליוצא מהם, אמר כי צדקו שניהם יחדיו בזקנים, שהחמיצו ידיעתם
ונתבררו להם ההקדמות וגם היוצא מהם ברוב הזמן, והוא להפך בנערים. וזה על הרוב,
אבל יש ילדים שלזכות טבעם חתיישב החכמה בלבם יותר מהזקנים אשר האריכו ימים,
וכ"ש אם הם גסי הטבע. וזה שאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, ולרמוז שזה
כפי טבע הבריאה המשיל בקנקן היוצר
כו רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. לפי שאלו הדברים טבעו של
אדם רודף אחריהם, הבדילנו זה התנא בנזק הנמשך מהם, וכמ"ש הרמב"ם
ז"ל שהעבירות שיצרו של אדם להוט אחריהם והוא קרוב לחטוא בהנה, כמו בתו אמו
אחותו, החמירה תורה בענשם, וכבר הודה לו הרמב"ן ז"ל. ולכן אמר מן העולם
סתם לכלול העוה"ז והעוה"ב, העולם הזה בטבע. הקנאה שלמה ע"ה אמר (משלי יד)
חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה. מרפא, פירשו המפרשים כמו מרפה בה', והוא
הלב השוקט ואינו הומה אחרי העושר והכבוד, ויתכן שרפיונו רפואתו, ואמר שהוא חיי
כל אבריו, ונקראו האיברים בשרים לפי שהם מטבעים מתחלפים, ואמר אח"כ שהפכו
שהוא רקב עצמות קשה מאד יותר מתועלתו, לא די שיהיה רקב בשרים אלא רקב
עצמות. והתאוה כבר כתבתי במשנת מרבה בשר מרבה רמה שהתענוגים כמו המלח
שמעוטו יפה ורובו קשה, והנמשך אחריהם מפסיד את עצמו. והכבוד, כי השררה
קוברת בעליה וכמו שהוכיחו מיוסף הצדיק, ועל הפלא תמצא בעל שררה יאריך ימים.
ומצאו שלש אלה מוציאין את האדם מן העוה"ז על דרך טבע, אמנם מן העוה"ב על דרך
עונש מהשי"ת, כי ידוע שכל מה שבזה העולם הכל הכנה לחיי העוה"ב, והמקנא והמתאוה
והרודף אחר השררה עושים מהטפל עיקר, וכאילו אומרים כי אלו הדברים מכוונים
לעצמם ואין זולתם, ולכן יהיה עונשם מדה כנגד מדה, כי כאשר הם בזוהו כמו כן תהיה
אצלם ולא יכנסו לעולם האמתי, תחת אשר בזוהו ואמרו מה יושיענו זה. אמר שהמע"ה
(משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, כי אין ראוי לקנא
ולהתאוות אלא הדברים העומדים לעד, ואמרו חכמי המוסר מה מאד קשה להשיג שני
צבאים במרוצה אחת. ולז"א (תהלים קטז) האמנתי כי אדבר, אורח חיים למעלה למשכיל,
ובמשנת וכן היה הלל אומר ודאשתמש בתגא חלף פירשתים בס"ד
כז הוא היה אומר הילודים למות והמתים לחיות והחיים לידוןא. באלה הג'
דברים שזכר גלה מום הקנאה והתאוה והכבוד הנזכר במשנה העליונה, לייסר
ולהוכיח האנשים לבל יאחזו באחת מהם. כנגד הקנאה אמר הילודים למות, מי שאתה
מקנא בו סופו למות ויעזוב לאחרים חילו וימות בדאגה שמא איש נכרי ינחלנו, ותשוה
לו גם אתה ושנאתך וקנאתך שם תאבד. כנגד התאוה אומר והמתים לחיות, ע"ד
מה