
מסכת אבות פרק רביעי

:כב בכי שמעון בן אלעיר אומר אל קצה את חכרך בעת כעסו א
מו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו
ת קלקלתו: כג שמואל הקטן אזמר בנפל אוינך אל תשמח ובכשלו אל
יגל
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
עניני העוה"ז הבל בערך אל עצמם, אבל עניינם גדול בהצטרף אל מה שהם הכנה אליו
והיא ההצלחה הנפשיית הנקנית בהם, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים לט) הנה טפחות
נתתה ימי וגו' אך בצלם יתהלך איש וגו'. וזכור מה שפירשתי במשנת ולאן אתה הולך
בס"ד, תראהו משם. ולז"א טפחות נתתה ימי, כי בכל טפח וטפח אתקרב אל המות
ויתקצרו ימי וחלדי כלו הבל, ולא די הדברים אשר היו בעבורי, כי גם כל אדם הבל
ואע"פ שהוא נצב הקומה להורות כי הדברים כלם היו בעבורו והוא התכלית. אמנם
אושר האדם וטובו הוא שיתהלך וינהיג עצמו בצלם ולזה נברא, אבל כל האנשים
שמשאם ומתנם ודבורם כלו אינו אלא בהבל עניני העולם וכל אחד מהם יצבור צבורים
של חמס מצה ומריבה, והוא חוטא ולא לו כי לא ידע מי יאסוף אחריו הצבורים ההם
אשר אבד עולמו בעבורם, כי איש נכרי וזר יאספם, וכיון שכן מה קניתי מן העוה"ז
רק עבודתך, ותוחלתי לך היא, לא אלה ההבלים. והחכם שלמה בנו ע"ה בראותו
תפארת הדרוש ויקר מעלתו, בנה ספר קהלת לבארו ע"ד החקירה, ולזה פסק בכל
הדברים העולמיים שהם הבל, ואמר בסוף הדרוש כי זה יובן בבחינת עצמם לא בבחינת
מה שהם הכנה אליו, וז"ש סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם (קהלת יב), אין צ"ל
הדברים הנלוים אליו כי גם הוא עצמו הבל אם לא השתדל באלה. והבן זה הפירוש
והתיישב בו הרבה. וזה שאמרו ז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת
מנוחה. והפסוק כפשטו, כי ימי השבוע במדרגת הסולם והשבת במדרגת העליה, א"כ
עם יום השביעי כלה כל מלאכתו. וקרובני לומר כי יעקב ע"ה השיג שתכלית העוה"ז
הוא מדרגת הסולם לעלות אל העליה, (בראשית כח) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים
בו, עולים להשיג השפע, ויורדים בעבור הסולם, כי הוא מסודר מאת הש"י לזה
התכלית כדי שיעלה מתוכו אל השמים, והעושה כן כל שתה תחת רגליו, וזה טעם כל
הייעוד הזה. ואולם אומרו קורת רוח, אחשוב שרמז לסברת הרמב"ן ז"ל בשלחן של ארבע
על מאמר חז"ל (סנהדרין צב:) מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינם חוזרים לעפרם
שנאמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון וגו', כי חומר הצדיקים יהיה זך מאד כחמר
הגלגלים ולזה לא יפסד לעולם. ונ"ל שלזה חוייבה המיתה והתחיה כדי שיהיו כל
צדיקים מעשה ידי האל בלי חבור זכר ונקבה, כאדם הראשון שאלמלי לא חטא לא
היה מת. ובפירוש המתים להחיות אכתוב זה, ולזה רמז באומרו קורת רוח, מלשון
נתקררה דעתו. ולפי שהזהיר לרדוף אחרי המעשים הרצויים להשי"ת כדוב שכול בלי
מתון, הזהיר כי יש דברים צריכים מתון ואם לא כן ישיג הפך מחשבתו, והעצלה בהם
זריזות, והם ארבעה מנהגי דרך ארץ, הוא אומרו,
כב רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חברך בשעת כעסו וכו'. ארבעתן
ענין אחד שיושג הפך הכונה, משל למה הדברים דומים לפחם הבוער הרבה
ומטילים בו מים שהוא מתחזק יותר. ואל תשאל לו בשעת נדרו פתחים של היתר, לומר
אדעתא דהכי מי נדרת, כי בעודנו כעוס ונודר יבא לפרש כל השאלות ויכניסם בנדר.
ואל תשתדל לראותו, כי כוונתך לכבדו ויחשב לו לקלון כי יתבייש ממך
בג שמואל הקטן אומר. טעם הסמיכות כי זה ממין המשתדל לראות בקלקלתו
של חבירו. אבל מה שיש לראות הוא למה אמר פן יראה, שראיית הקב"ה
אין