מסכת אבות פרק רביעי
נב
והאומר הוי היר בפלמוד שאננת פלמוד עולה [דון: יי רבי עון
רשלשה כפרים הן כתר תורה וכתר כהנה וכפר מלכות, וכפרשם
טוב עולה על נביהן: יח בכי נהוראי אומר הוי נולה למקום תרה
אל תאטר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקימוה בידך. אל בינתך אל
תשען
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל

מזיד פושע. אנוס רחמנא פטריה מיד הנוגש אותו, כי כלם באים במשפט. שוגג אם
הביא קרבן או באו עליו ייסורין והיתה נפשו לו לשלל, עליו נאמר אם יש עליו מלאך
מליץ אחד, לא כאנוס שהאל פוטרו מן הדין ולמה כי הוא מכיר באונסו לא אחר. מזיד
נכנס בגיהנם עד תום ענשו ואחרי כן עולה. פושע עומד שם לעולם, ויצאו וראו בפגרי
האנשים הפושעים בי וגו' (ישעיה סו)
יז רבי שמעון אומר ג' כתרים הם כתר תורה. כיון שכתר תורה היא העולה על
כלם ראוי להזהר בו יפה, כתר מלכות זכה בו דוד, כתר כהונה אהרן, כתר תורה
מונח לכל באי עולם, שמא תאמר של מלכות או של כהונה גדול ת"ל (משלי ח) בי מלכים
ימלוכו בי שרים ישורו, ואמרו ז"ל ג' זרים הם, זר מזבח הזהב כנגד כתר כהונה שעל
יד המזבח זכו במתנותיהם, וזר השלחן כנגד כתר המלכות שהשלחן הוא סימן לעושר
שהוא למלכים, זר האדון כנגד כתר תורה. בעלי שני הכתרים עומדין חוץ לפרגוד
ובעל כתר תורה נכנס לפני לפנים, תדע ששני הזרים עומדין מחוץ לפרוכת העדות וזר
התורה לפני לפנים, ובכלם נאמר (שמות כה) ועשית לו ובשל ארון נאמר ועשית עליו,
להורות כי כתר תורה גדול משניהם. והטעם כי שני הכתרים אינם אלא לפי מה
שיכבדום האנשים, ולכך צוה ועשית לו כי הכבוד הוא הכתר, אבל כתר התורה לא
יחסר מאומה אף אם לא יכבדוהו, כמו שכתבתי במשנת כל המכבד את התורה גופו
מכובד. ולז"א עליו, כי אין מעלתה תלוי בכבוד אלא הוא דבר חוץ ממנה. זאת ועוד
אחרת כי כל הכתרים צריכין לכתר התורה והוא אינו צריך אליהם, דוד מצד התורה
זכה למלכות דכתיב (תהלים קיט) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי, ואהרן ג"כ מצד
התורה זכה לכהונה, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו
מפיהו. וכתר שם טוב עולה על גביהן, אינו כתר רביעי, שא"כ היה ראוי שיאמר
ארבעה כתרים הן, אלא רוצה לומר העוסק בתורה לשמה, והכהן הנוהג בכהונתו לשם
שמים, והמלך במלכותו, הרי קנה כל אחד מהם שם טוב, ואם לא נהגו כשורה
הרי כתריהם כאפס ותהו נחשבו להם הואיל ולא זכו לכתר שם טוב. ע"כ אמר כתר
שם טוב עולה על גביהן. וכיון שמעלת כתר תורה כ"כ גדולה צריך לטרוח אחריה, הוא אומרו,
יח רבי נהוראי אומר הוי גולה. הזהיר אזהרה זו בלשון גלות, לומר תתבזה ותהיה
מטולטל ממקום למקום עליה, בוא ועשה כן כי ישועת ה' לעולם תהיה וצדקתו
לדור דורים, ואל תשען על חבריך כי אינו דומה שומע מפי הרב לשומע מפי תלמיד,
ואל תסמוך על פלפולך לומר מתוך דברי חברי אבין עיקר הדברים כאשר נאמרו, כמו
שיקרה לפעמים שיאמר דבר מפי רבו והשומע יחכם עליו, אתה אל תשען על בינתך,
שאם יקרה כן פעם אחת לא יתמיד. במסכת שבת סוף פרק חבית י"א כי ר' נהוראי
הוא ר' אלעזר בן ערך ולמה נקרא נהוראי שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה, וקרה לו
שיצא למקום עמי הארץ ונמשך אחריהם ושכח תלמודו וחזר למקומו, והתפללו חבריו
עליו וחזרה לו חכמתו. ועל זה תתפרש המשנה יפה, אל תגלה למקום עמי הארץ פן
יקרך כאשר קראני, ואל תבטח על חבריך שיחזרו חכמתך בתפלתם, גם על בינתך
שתחזירנה בפלפולך אל תשען
רבי