
מסכת אבות פרק רביעי
ומעשים טובים כתרים בפני הפרענות: יד רבי יוחנן הפנדלר אומר ל
נסיהשהיא לשם שמים סופה להתקים. ושאינה לשם שמים אין סופה
להתקים טו רכי אלעזר בן שמע אומר יהי כבוד פלמידך הכיב ליך
כנבוד חברך. וכבוד חכרך קמורא רכך ומורא בכך כמורא שמים: טו כי
יודה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
את עונם בלי חרטה, וזה אומרו במעלם, והבאתי עד יכנע לבבם ואז ירצו את עונם,
ותהיה התשובה שלימה. כתוב בנביאים (מיכה ו) במה אקדם ה', והם מעשים
טובים כי היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם, אכף לאלהי מרום, והיא ההכנעה, האקדמנו
בעולות, האתן בכורי פשעי, והיא הכפיפה. הגיד לך, אמת אתה אומר כי אתה צריך
לשניהן אבל לא זו הדרך ולא זו העיר, אלא במקום העולות עשות משפט, ועשה
צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כא), חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות
(הושע ז), (ירמיה כב) דן דין עני ואביון הלא הוא הדעת אותי נאם ה'. ותחת הכפיפה,
והצנע לכת, והיא ההכנעה, וכן נאמר באחאב עוכר ישראל (מלכים א כא) ויהלך אט,
הראית כי נכנע וכו'
יד רבי יוחנן אומר. אחשוב שרמז בכאן ר' יוחנן הסנדלר נחמה גדולה לבעל תשובה.
וזה כי בכלל כל כנסיה שאינה לשם שמים, אותם הקטיגורין אשר קנו בעלי
העבירות, וירמוז כי סופם לעבור מן העולם וזה יהיה אחר קבלת ענשם, וכמו שאמר
רש"י ז"ל והכל מתוקן לסעודה, אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה"ב ואז
יהיה הכל מתוקן וטוב, וכבר הכרחתי כי זהו הפירוש האמתי. ומזה תבין מה שקראו
רז"ל אותם הנדונים בגיהנם לעד פושעי ישראל בגופם, כי הם והמינים לא קנו קטיגורין
לבד אבל הם עצמם היו קטיגורין, ועליהם נאמר (ישפיה סו) ויצאו וראו וגו', אבל
שאר האנשים אחר שקבלו דינם בגיהנם יעלו ויהיה להם חלק לעוה"ב ויזכו בכנסיה
שהיא לשם שמים שהם הפרקליטין, (שם ל) ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו
ירפא ויעביר גלולים מן הארץ, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, כאומרו (זכריה
יג) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. הקב"ה נותן חיות וקיום לנמצאים כלם, דכתיב
(נחמיה ט) ואתה מחיה את כלם, ע"כ כל כנסיה שהיא לשמה תתקיים, ק"ו הכנסיה
שהוא עצמו כנסה וקבצה והיא עדת ישראל אשר הביאה אל הר סיני ונתן לה את
תורתו, וזהו (ישעיה מה) לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, ק"ו מן המעשה אשר עשיתי
בסתר, ודע את זה מאד
טו רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך. אין
הכונה בכמות הכבוד, אך כאשר אומר. כי לפי שראוי לכעוס על התלמיד
בקצת פעמים, וזה יהיה סבה שלא יזהר (בכעסו) [בכבודו] בעת הכבוד, אמר מלא כבודו
ככבוד חבירך שאינך גורע מכבודו הראוי לו. ודרך החברים שלא יקפידו זה עם זה
אלא פעם יכבדו זה את זה ופעם לא יחושו, אמר שיהיה כבוד חבירך ידוע וקבוע כמורא
רבך, [ומורא רבך] בסתר ובגלוי כמורא שמים
טו רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד. פירש"י הוי זהיר בו כי לא תוכל להתנצל
ולומר שוגג אני כי שגגת התלמוד נחשבת עליך כזדון, כי היה לך לעיין יפה.
אבל אם לא כיון אלא לכך היה ראוי שיאמר עולה כזדון. אבל לפי דעתי זדון ממש הוא
כי זדון לבו השיאו למהר הוראתו, ושגגתו הוראה על זדונו. וכתב הר"י ן' שושן ז"ל
השוגג במעשה נוכל לזכותו כי בטרדת דעתו ולבו בל עמו עושה כן, אבל הלמד בדעתו
ובלבו יש לו לכוין את שמועתו. ארבעה אנשים מצורעים פתח שערי גיהנם, אנוס שוגג
מזיד