פרק פירוש מהרב החכיר ר' יוסף יעב"ן ז"ל רביעי נא
ע"ה התשובה למגן, שאפי' יצאה החנית מיד האויב יוכל להנצל במגן אשר בידו, והוא
אומרו כתריס וכו', כי אפי' חרב מונחת על צוארו אם יעשה תשובה ורפא לו
השרשהשני איכות התשובה. כי צריכה שתהיה נערכת לפי העבירה כמו שאמרו ז"ל
(יומא פו) עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין
לו. על מצות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. על כריתות
ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין וייסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט)
ופקדתי בשבט פשעם. ודע כי כפי מרירות הנפש והחרטה תהיה מעלת התשובה,
והמתאבל ומצטער יומם ולילה על חטאתיו מכבין אותו מדינה של גיהנם, וזה יהיה
כפי גודל העון. ולזה המשיל זה האדון התשובה למגן, כי ידוע כי מקבל מכת חרב לא
יצטרך מגן כ"כ חזק כמו המקבל מכת חנית וכפי המכה צריך המגן עד שיצטרך לחומפ
נחושת, וכן התשובה ומעשים טובים כפי אשר חטא
שרש השלישי שצריך הבעל תשובה שתהיה תשובתו מלב ומנפש, לא מן השפה ולחוץ,
וז"ש (ויקרא כו) והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם, אף אני אלך עמם
בקרי. ורבים שאלו איך אמר שאחרי התשובה ילך עמם בקרי ויחזור ויביאם בגלות.
והתשובה כי התשובה שעשו לא היתה מלב ומנפש, וזה שאמר במעלם אשר מעלו בי,
כי כטובל ושרץ בידו, כי לא הניחו תועבותיהם ולזה לא הועילה להם תשובתם, ולזה
הערים זה האדון ע"ה להמשיל התשובה למגן, לומר כי אם המגן אין תוכו כברו,
בתוכו תבא אשפה להב חנית וכידון
שרשהרביעי כי בעל התשובה צריך להתאזר כאיש מלחמה לעמוד על נפשו, כי יצרו
עלול אל העבירות, כי שב לו ההרגל טבע שני וכל איבריו כלם אויביו והם
כמבקשי רעתו, ושכלו לבדו בעוזריו, ולכן צריך שלא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה
עד יכבוש אויביו לפניו, ויזהר בל ישוב לכסלה עוד, כי אז יחשב לאשמה רבה, כמ"ש
החכם (משלי נו) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו, ופירש הר"י ז"ל בשערי צדק
הכלב אוכל דברים נמאסים וכשיקיאם יהיו יותר נמאסים, וכן החוטא עושה דברים
מכוערים ואם יחזור בתשובה ויחזור אחר כך לאולתו אין קץ לסכלותו, ולז"א תשובה
כתריס, שהאוחז המגן והחרב שלופה לא ינום ולא יישן לשמור את נפשו. והורה עוד
מ"ש ז"ל (כוכה נג.) אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב והשי"ת ימחול לו,
כי אעפ"י שבעל תשובה נשאר נקי כבן יומו יותר טוב היה שלא לחטוא. ואצלי זה שאמר
(תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה', ולא כלה יום אחד בהבל,
כי אע"פ שיחזור אח"כ בתשובה, על אותו הזמן נאמר (קהלת א) מעוות לא יוכל לתקון
וחסרון לא יוכל להמנות, הוא אומרו אשר פריו יתן בעתו וגו' וכל אשר יעשה יצלים,
כי לא יכשל בימיו, יען אשר הרגיל איבריו לעבודת הש"י. ולז"א תשובה ומעשים
טובים כתריס, כי אע"פ שימלט את נפשו היה יותר טוב שלא לבא לידי כך, כאומרו
(משלי א) ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה
תשובה. רשב"ם ז"ל גורס תורה כי אין דבר שלא יהיה במעשים טובים אשר הם המצות.
אם יתודה על חטאו הרי הוא כתוב בתורה והתודו, וכן אם השיב הגזלה,
וכן אם ילקה. ובכל הנוסחאות יש תשובה, ומה יאמר במאמרם אם יש לו פרקליטין
גדולים ניצול ואלו הם פרקליטין גדולים תשובה ומעשים טובים. ע"כ נ"ל כי התשובה
החרטה וההכנעה, והם הם עיקרי התשובה, והם דבר אחד יתלכדו ולא יתפרדו, כי
לא יוכל להתחרט אם לא יכנע אין חרטתו חרטה ואין תשובתו תשובה גם אם יתודה,
כי התשובה כוללת חרטה ווידוי ועזיבת חטא, והחוט הסובב את כלם ההכנעה בכל לב
והשפלות, תחלתם החרטה, ואמצעיותם הוידוי, וסופם עזיבת החטא. ומעשים טובים,
הזדרז במצות עשה והזהר במצות ל"ת, והוידוי בלי הכנעה אינו כלום, וזהו (ויקרא כו) והתודו
את