מסכת אבות פרק רביעי
מט
הבריות:ט רכי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן בדין כורק ממנו אה
זלושבמת שוא והנם לבו בהוראה שוטה רשע ונס רוא:י ואא היה ור

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ו"ל
והמחלל את התורה הוא המחולל, והדר התורה יגדל לעד. ולשון לופו כמו עצמו, כמו
גופו של פסח, גופי הלכות, וכן הרבה בלשונם ז"ל: אחר שהזהיר על הכבוד חזר
להזהיר שלא יגיס לבו בהוראה. הוא אומרו,
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. י"מ בבעלי דינין, כי מהיותו
בא בדין עם חבירו יבא להתקוטט עמו. ואינו נכון, כי איך יקשר עם והגס
לבו. ומי שפירש עם הדיין ידבר שימנע מלהתמנות דיין, וכי תתבטל תורת הדיינים, ועוד
אין הלשון עולה יפה, ועוד אינו הפך הגס, לכן נראה כפירוש רש"י ז"ל שאינו רוצה
לישב בדין עד שיתפשרו, וזהו לשון החושך, שמתעצל בנתינת הדין והוא עליו למשא
כבד, והוא לאות כי יראת ה' בין עיניו פן יטעה בהוראותיו. פורק ממנו איבה וגזל,
כי היוצא חייב מן הדין יחשוב שעוותו דינו, ואף היוצא זכאי שמעטו זכותו. וגזל, כי
א"א שלא יטעה בקצת הפעמים, ושבועת שוא, כי כל העומדים שם יענשו, כמו שאמז"ל
כתב הר"י ן' שושן ז"ל תפס שבועת שוא ולא שבועת שקר, שאפי' חייב שבועה בדין
והנשבע נשבע באמת היא שבועת שוא מצד הטוען שיודע האמת, והנשבע על
הידוע לאדם היא שבועת שוא. אמנם הגס לבו והוא המחתך הדין במהרה כי יסמוך
על עיונו ויאמר בריא לי שהדין כן נקרא שוטה, כאומרו (משלי כו) ראית איש חכם
בעיניו תקוה לכסיל ממנו. ורשע שאם היה בו יראת שמים היה ירא לנפשו. וגם רוח
כי החכמה אצלו כלי לכבוד עצמו, ולכן פסק מהרה להראות חכמתו. ויתכן לפרש כי
אלה הג' על שהיה ראוי לפרוק ממנו הג' הנזכרים והכניס עצמו תחתיהם. שוטה, כי
מי הוא זה היכול להרבות ריעים ומרבה אויבים. ורשע, כי אינו חושש אולי יגזול, נראה
שהגזלה דבר קטן בעיניו. ושבועת שוא, דע כי אנחנו חייבין להזדעזע וללבוש פחד
ואימה מהמלך הגדול ממ"ה הקב"ה, וכשתצא הזכרת שמו מפינו שימלאו כל האיברים
רתת ואימה וזיע, ואף כי הנשבע. לכן הירא שבועה מורה בדעתו כי שכינה למעלה
מראשותיו, אבל מי שאינו ירא ואינו חושש בכך הוא כמרים יד במלך או כמכחיש מציאותו.
ולז"א (שמות כ) כי לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא, הוא מחלל את השם.
ואתה ידעת כי הגאה שנוא מאת ה' מן השמים, כי הוא כמכחיש מציאות רם ונשא
אשר לו נאה כל כבוד וממשלה, כאומרו (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש
י הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. אמר למעלה החושך, ואם א"א להיות כן כי
לא ירצו הבעלי דינין לבא לידי פשרה ואתה מחוייב לפסוק הדין, על כל פנים
כל מאי דאפשר לתקוני תקן, ובקש לך חברים ותמצא רפואה למכת שלשת החצים
הנזכרים, כי כשיהיו הדיינים רבים לא ידע בעל הדין על מי יתרעם, וגזל כי אינם
קרובים כל כך לטעות, ואין ראוי להקרא גם רוח כי לא על שמו יקרא הדין: שאין
דן יחידי אלא אחד. לא אמר הקב"ה, כדי להודיענו סבת המשנה, שמי שהוא מורכב
א"א להמלט מן הטעות והשגיאה, אם מפני קצורו בהשגת האמת, ואם מהיותו נוטה
במזגו לאחד מבעלי הטענות, וכמו שנמצא בשנים המתוכחים זה עם זה ובא אחד אשר
לא ראה אותן מימיו וחושק שיתגבר אחד מהם על חבירו, וזה מהיותם קרובים בטבע.
ואולי לזה היו מתעטפים הדיינין בדין. אבל הקב"ה שהוא פשוט בהחלט לו נאה לדון
יחידי. ויתכן כי הדן יחידי ראוי שיקרא גם רוח מטעם שאין דן יחידי אלא אחד,
וכתיב (תהלים פט) כי מי בשחק יערוך לה', וגם המכריח את חברו מתולדות הגאוה
וכמו שאכתוב עוד
[מסכת אבות] ז  ואל