
מסכת אבות פרק רביעי
שוגג ואחד מזיד בחלול השם: ובני ישמעאל (בנוז כרבכי יזסי אומר הלומד על
ללמד מקפיקין בידו ללמוד וללטד. והלומד על מנת לעשות מספיקין
בידו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
שמים בסתר, המספר לשון הרע, יען כי נמצאו בכנפיו אבק שלש עבירות חמורות,
שהשרש בכל אחת יהרג ואל יעבור, וכמו שאמרו ז"ל, בע"ז כתיב (שמות לב) אנא חטא
העם הזה חטאה גדולה, ובג"ע (בראשית לם) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ובש"ד
כתיב (שם ד) גדול עוני מנשוא, ואילו בלשון הרע כתיב (תהלים יב) לשון מדברת גדולות.
ואל תחשוב שאמר זה על צד הגוזמא כי אם על צד הדקדוק האמתי, וזה כי עובדי
ע"ז היו אומרים אין ה' רואה אותנו, ולכן היו נמשכים אחר העבודות ההם למצוא חן
בעיני הבעלים והעשתרות כפי דעתם הנפסדת. והנה המספר לשון הרע על חבירו, כשמעו
את קול צעדיו ישתוק מן דבריו וישנה דבורו, ובעברו מעל פניו יחזור לקלקולו, ולא יחשוב
שמי שמלא כל הארץ כבודו בכל מקום עיניו צופות, והאשה המנאפת אכלה ומחתה פיה
ואמרה לא פעלתי און (משלי ל), והמספר לשון הרע ומראה סבר פנים יפות לחבירו
בפניו ובקרבו ישים ארבו ומדי עברו ילעיג עליו וישימהו מרמס לחרב לשונו, ושפיכות
דמים אין צריך ביאור כי הוא יסודו, וכל שכן אם ילבין פניו ברבים, וכיון שכן אין
לך חלול גדול מזה, ולכן יפרעו ממנו בגלוי, וכמו שאמר (במדבר יב) והעם לא נסע עד
האסף מרים, כי ידעו כלם גודל עונש לשון הרע ואע"פ שהיה בסתר ובשוגג. וזה
טעם סמיכות משנה זו לעליונה, כי אחר שדבר עם העלוב חזר לדבר עם העולב, וכמו
שנסמכו בתורה
ו רבי ישמעאל בנו אומר. טעם הסמיכות כי רוב מיני החלול שמוהו החכמים בלומדי
התורה כמ"ש (יומא פו.) כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא
תפלין, ויש מי שאמר כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא פרענא לאלתר, ואמר
עוד (שם) על מי שאין דבורו בנחת עם הבריות שאומרים עליו אשרי מי שלא למד תורה,
וכאילו רצה לבאר שהכל תלוי בתחלת הלמוד. ולענין הפירוש נדחקו הרבה מן המפרשים
ז"ל, כי רש"י ז"ל מחק הגרסא וגורס אין מספיקין. והוזקק הרב ז"ל בכך כי מן הנראה
שהלומד ע"מ ללמד אינו לומד ע"מ לעשות שאל"כ למה חלקם ומה הפרש יש בין זה
לזה, וידוע שהלומד ע"מ שלא לעשות נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. ורבינו יונה ז"ל
פירש ע"מ ללמד לעשות בלי דקדוק, והלומד ע"מ לעשות בדקדוק. וכל זה איננו שוה
לי. אך הנראה כי שניהם צדיקים גמורים, אלא שהא' היה תחלת למודו אל הלמוד
מאשר גברה נפשו בחשק התורה והכיר גודל מעלתה, ואחר הלמוד כל מה שידע יעשה,
ולזה מספיקין בידו כפי אשר עלה במחשבתו מתחלה ללמוד וללמד. והב' היתה כוונתו
מתחלה כדי לעשות רצון יוצרו לבד, ואילו היה אומר לו חפור כל היום ועשה רצון יוצרך
היה עושה, ולפי שזה נאחז בעיקר שהוא המעשה מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות
רצון יוצרו לבד, כי תחת העשיה הלמוד: ויתכן לפרש כדי שתהיה המשנה כפשוטה, כי
אפי' לא תהיה כונת הלומד מתחלה כי אם אל הלמוד לבד יסייעוהו מן השמים להגיע
אל כונתו, וכמו שאמרו שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והשי"ת הלהיב לבב המון העם
באומרו (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם והרבה כזה, וכאשר ידעו ויבינו יכירו מעצמם האמת,
וכמו שאמרו רז"ל בפ' חלק, ואחר למודו ישאר למקרה בחירתו, אפשר שיהיה כר' שמעון
בן עזאי שהיה אדם גדול, ואפשר שיהיה כאלישע אחר. והמעשיות הללו עדים נאמנים
על אמתת זה הפירוש. והלומד על מנת לעשות כר' עקיבא ע"ה שאמר עליו השי"ת
הניחו לו לזקן ראוי הוא שישתמש בכבודי, וזה מאשר מצא חן בעיניו ית' והספיק בידו
ללמוד וללמד ולעשות. ובמשנת כל שחכמתו מרובה הארכתי תראהו משם
רבי