מסכת אבות פרק רביעי
מז
הבכי יימנן כן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים כסקר נפהעין ממנו בנלוי. אחר
שוגג
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ורננו שוכני עפר, מי שנעשה עפר בחייו, והוא הבלתי מרגיש לחרפת אנוש, ולז"א וישועתי
לעולם תהיה. ואולם אומרו (שם נא) יודעי צדק עם תורתי בלבם, אינו כפל ענין בעיני
אלא סימן לרמוז עם מי ידבר, והם מאמיני ההשגחה, וזה כי ידוע כי שני האנשים
העומדים לריב לפני השופט לא יחרף אחד לחבירו, ואם יקרה כן העלוב ישתוק וייטב
בעיניו, יען תגלה חרפת בעל ריבו וזדון לבו בפני השופט. ולז"א יודעי צדק, כי המאמין
ההשגחה וכי אדון כל הארץ שומע דברי המחרף וישלם לו גמולו בחיקו והוא יענה
בעבורו, לא יחוש ויניחהו אל השומע האמתי בוחן לבות בני אדם ויודע תוצאות הדברים
ההם אם לטוב אם להפכו, וזה הענין הנכבד יתבאר על פי שלשה עדים נאמנים תורה
נביאים וכתובים, תורה (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, וכתיב שם וישמע ה',
ולמה יען כי האיש משה ענו מאד, והוא אומרו מאד מאד הוי שפל רוח, וזה כי עניו
שפל מאד, ואומרו מאד הוא תחת המאד השני שהזכיר התנא, וזה כמו שפירשתי כי
עם העלוב ידבר, ולזה ענה הש"י מה שראוי שיענה הוא עצמו. נביאים הא דאמרן
שמעו אלי. כתובים (תהלים לח) ומרמות כל היום יהגו ואני כחרש לא אשמע וגו' ואהיה
כאיש אשר לא שומע וגו' כי לך ה' הוחלתי וגו', ובפ"ק דסוטה אמר רבי כל שיש בו גסות
הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר (משלי ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד, יקרה גבוהה,
ואמר ר' יוחנן משום רשב"י כאילו עובד ע"ז, כתיב הכא (שם טז) תועבת ה' כל גבה
לב, וכתיב התם (דברים ז) ולא תביא תועבה, ר' יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר
שנאמר (שם) ורם לבבך ושכחת, אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי
לגדעו כאשרה שנאמר (ישעיה ג) ורמי הקומה גדועים. דרש רב זעירא כל אדם שיש
בו גסות הרוח לסוף מתמעט, שנאמר (איוב כד) רומו מעט ואיננו. אמר ר' אלעזר כל
אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו, שנאמר (תהלים קלח) וגבוה ממרחק יידע,
פירשו המפרשים כלומר ישבר. גלה סבות הגאוה וענשה, והם שלש. יופי וגבורה שהם
מתכונת הגוף. אמר שסופו להכשל בחמורה שבעבירות. ב' עושר ויאמר אלה אלהיך
ישראל, כאמז"ל (יומא פו:) עשו להם אלהי זהב, כסף וזהב כו', (איוב לא) אם שמתי זהב כסלי.
ג' חכמה (ישעיה לב) ולדבר אל ה' תועה, יתחכם עליו כמנשה. ענשם בעוה"ז, היופי והגבורה
ורמי הקומה וגו', העושר והומכו וגו', החכמה שכינה מיללת עליו על אבדן מעשה
ידיו שהיה ראוי להתפאר בו מצד חכמתו
רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר כו' אחד שונג. כתב ר"י
 שושן ז"ל טעם הוא בפני עצמו, כמו שהסתר והגלוי שוין הם בחלול השם כן
השוגג והמזיד. ושלא כדברי מי שפירש כי הוא חוזר למ"ש נפרעין ממנו בגלוי בין יהיה
שוגג או מזיד, אבל כל אחד ישא ענשו. ונתן הוא ז"ל טעם בדבר. כי העובר על
מצות המלך יש הפרש לעובר בסתר או בגלוי, אבל השולח יד במלך עצמו הכל שוה,
ואם באנו לדין היה ראוי לעונש יותר, כי המרים יד במלך בין גדוליו ושריו פתיותו
תצילהו, אבל בסתר אין עליו זכות כלל. ונ"ל שזה דומה למ"ש ז"ל איזהו קשה הגנב או
הליסטים מזויין, והשיבו זה השוה כבוד המקום לכבוד הבריות וזה עשה עין של מעלה
כאילו אינה רואה. וכן המחלל שם שמים בסתר דומה לגנב, ואמנם טעם שווי השוגג
והמזיד, כי כל אדם חייב לכתוב על לוח לבו שיש מלך מושל על הכל ושראוי לירא מפניו
ולהזדעזע לכבודו והעובר על זה דמו בראשו, היתכן שיאמר אדם למלך שכחתי והכיתיך,
שכחתי וקללתיך. וכיון שהחכם ז"ל נתן טעם, ולשון המשנה מסייעו שהיה די שיאמר
אחד שוגג ואחד מזיד לדברי המפרש הנ"ל, נראו לי דבריו. ונ"ל שבכלל המחלל שם
י וז"ט לא תקום ולא תטור כדעת ראב"ע שמים