פרק
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף עב"ץ ז"ל רביעי
יודעי צדק עם תורתי בלבם, אל תיראו חרפת אנוש ומגדופותם אל תחתו כי כבגד יאכלם
עש וכצמר יאכלם סס וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לדור דורים. הנה שזכר התנא הלשון
שאמר הנביא, שתקות אנוש רמה, ואמנם הקדים שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי
בלבם, כי בני המעלה הזאת הם מעטים, כי מהמין הא' תמצא הרבה בני אדם שיכבדו
את בני האדם איש ואיש כפי מעלתו, אבל שישמע חרפתו וישתוק אין גם אחד, והעושה
כן מורה רוב האחזו בעולם העליון עם אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, ולכן
לא ירגיש בחרפת העולם. ולז"א שלמה ע"ה (משלי יד) ארך אפים רב תבונה, שכל אדם
האריך אפו. ובמשנת איזהו גבור פירשתים בס"ד. וכדי שיכנסו דברי באזניך אמשול לך
משל לאדם שהיו לו שתי מרגליות, האחת לא תסולה בכתם אופיר שוה אלף אלפי אלפים
דינרי זהב, והאחרת שוה אלף זהובים. וגזלו ממנו אותה השנית, היתכן שיתעצב האיש
ההוא אחר שנשארה לו המרגלית האחרת הראשונה אשר לא יחסר כל בה. וכן האנשים
אשר נפשם קדושה מאד והגיעו לראות עולמם בחייהם, לא יחושו אל אבדת טובות זה
העולם וכלם כקליפת השום בעיניהם, אל רבויים לא ישמחו ואל העדרם לא ידאגו.
רבותי וגאוני, הביטו וראו קדוש עליון ר' חנינא בן דוסא שכל העולם לא היה נזון אלא
בעבורו והיה מסתפק בקב חרובין מערב שבת לע"ש, ואליהו ע"ה אזור עור אזור במתניו
וסעודתו עוגת רצפים וצפחת מים, אין זה כי אם תוקף אמונתם ביוצרם וחוזק הסתבכותם
ודבקותם בו. ולז"א הנביא (ישעיה נא) יודעי צדק עם תורתי בלבם, כי זו המדה לא
תמצא אלא במי שהשקה רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מהתורה אשר היא תצמיח בלבו
המדה העליונה הזאת שאמרו עליה ענוה גדולה מכולם, והיא המביאה אל רוח הקדש,
כאומרו (שם סא) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש
לנשברי לב, והם העולים במדרגה הגדולה הנפלאה הזאת, והוא סיום דברי הנביא
ע"ה וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לדור דורים, כי האל ית' עתיד להרים קרן העלובים
שומעים חרפתם ואינם משיבים: ודע כי המופת המובהק על האדם אם הש"י לנגדו
תמיד שזה פרי כל התורה כאומרו (דברים ו) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו
תדבק, השפלות, וההפך הגאוה, ואתן לך משל על זה משני אנשים להם אלף דינרים
לכל אחד, והאחד בכפר אשר כל אנשיה לא ישיגו אלף דינרים, אין ספק אלא שיתגאה
זה על אנשי הכפר, והשני דר בצור אשר סוחריה שרים, זה ישפל בעיניו עשרו והיה
לאין. כן מי שהוא רחוק מן השי"ת וממלאכיו ומחסידיו מתגאה על שלמטה ממנו,
אמנם הצדיקים אשר השי"ת לנגדם תמיד ישפלו לנגדו עד עפר, כי בהביטם במעלת
השי"ת ובמלאכיו ובחסידיו אשר מעולם ישפלו מאד בעיניהם, ואחד מי"א כללי התורה
הוא (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס. וראה עדות שלמה המלך ע"ה על כל מה שאמרתי
(משלי פו) לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות, רחוק ה' מרשעים ותפלת
צדיקים ישמע. יאמר כי לב הצדיקים יהגה תמיד במה שימשך ממנו ענוה ושפלות,
אמנם הרשעים לא דיים אשר יגביהו לבם, כי גם יוציאו בפיהם גאותם עד שתמיד
יביעו רעות, והסבה בזה כי רחוק מרשעים ה' ולא יהגו בו, אמנם הצדיקים ישמע
ה'תפלתם מאשר הם קרובים אליו תמיד. ועתה אגידה נא לכם מה שספרו על אחד
מן החסידים, אמרו כי חסיד אחד נשאל איזה יום שמחת בכל ימיך, וענה פעם אחת
הייתי הולך בספינה עם סוחרים נושאים מטוב הסחורות, ולבעבור התבודד עם בוראי
הלכתי אל ירכתי הספינה ושכבתי שם בשפל המקומות, ויקם אחד מבחורי הסוחרים
ויבזני בעיניו וירק בפני וגלה ערותו והשתין עלי, ותמהתי מעזותו וחי ה' לא דאבה
נפשי למעשהו כלל, ובעברו מעם פני שמחתי שמחה גדולה שהגיעה נפשי אל זה השעור
מן הענוה, כי ידעתי ממנה כי לה מהלכים בין העומדים, כי משלה על חמרה עד
אשר לא הרגישה כלל. וכבר אמרו ז"ל כי אלה הזוכים לתחיה דכתיב (ישעיה כו) הקיצו
עי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שם הובא זאת ורננו