מסכת אבות פרק רביעי
מו
דנר. שאין לך אדם שאין לו שה ואין לך דבר שאין לו מקום: ד רכי
ויטם איש יכנה אומר מאד קאד הוי שפל רום שתקות אנוש רח
רבי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כל המוסרים מלאים מדברים יקרים מזהב ומפז רב, ועוד הרי ראינו כמה אנשים לא
עמדה להם השעה כל ימיהם. אבל הנ"ל כי טעם זו המשנה גדול מאד, ונתן טעם
למאמר איזה מכובד המכבד את הבריות, כי החכם הנלבב שהגיע למעלת הענוה מכיר
צורך הדברים בעולם, כי אין דבר בטל בעולם כי הכל מעשה ידיו ית', כי מסדורי
המעשים וחכמתם גדולת המסדר נודעת. ומטעם זה החכם מכבד את הבריות כמכבד
את בן המלך והמלך יושב בחלון אשר בו צופה ומביט, ולז"א אל תהי בז, כי (משלי יז)
לועג לרש חרף עושהו, ואין לך אדם שאין לו שעה בעוה"ז או בעוה"ב, ואולי מעלתו
בעוה"ב גדולה ממעלתך כאומרו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וכן אל תהי מפליג
שום דבר לומר כי אינו נכון, שלא היה ראוי להיות נברא, כי אין בעולם דבר שאין לו
טעם למה נברא, כטעם מה מקום לשאלה זו, כי האומר כן אינו מספר בשבחו של
עולם. ועוד כי העולם כגוף והתורה כצורתו, וכמו שאין דבר בטל בתורה כך אין לך
דבר בטל בעולם
ד רבי לויטס אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמהא. ראוי להשגיח
שני דברים בזו המשנה מתוכם נתעורר אל כוונתה. הא' מה ענין אומרו שתי
פעמים מאד מאד, והרמב"ם ז"ל כתב אע"פ שבכל המדות ראוי לאחוז הדרך האמצעי
בין שתי הקצוות, כמו הנדיבות שהוא אמצעי בין הכילות והפזור, בזו המדה צריך
לאחוז הקצה והוא השפלות, ולז"א מאד מאד. אבל שמעתי מי שהקשה כנגדו, שידוע
שהדרך הישר בכל המדות הוא הדרך אשר אין ראוי לנטות ממנו ימין ושמאל, ואם
הדין נותן בזו המדה להיות מאד מאד שפל רוח, הוא הדרך הישר, ואין ראוי לומר כי
הוא נטיה אל הקצה, כי הדבק בהשי"ת לא נאמר שנטה אל הקצה, וכן "לה
הזאת, אם אין למטה משפל רוח, נאמר כי זו המדה אין לה שתי קצוות, ואם יש נמטה
ממנה, היא היא האמצעית בין אשר למטה ממנה ובין הגאוה. ולפי דעתי שהקשה יפה.
ועוד י"ל שאמר שתקות אנוש שלא לנכח, והיה ראוי שיאמר שתקותך רמה, כיון שהתחיל
לנכח באומרו הוי, וכמ"ש מאין באת ולאן אתה הולך ולא אמר מאין בא האנוש ולאן
הוא הולך. ואלו הדקדוקים הם יורו דרך האמת אשר מדרכה להורות נתיבה. ואומר כי
הגאוה שני מינים וכנגדם שני מיני שפלות. א' המתגאה וחושב כי לו נאה הכבוד,
ושראוי שיכבדוהו הכל והוא לא יכבד לאדם, כמו המלך והשרים. והמדה הישרה בזה
שיכבד כל אחד כפי מעלתו, ויחשוב כי הוא והם נבראו לכבודו ית', ואין ראוי להשתמש
בבריותיו העשויות בצלם ודמות, והיא המדה הנזכרת למעלה. ועל מין הגאוה הזאת אמרו
ז"ל אמר הקב"ה לבעל גאוה אין אני ואתה יכולים לדור במקום אחד (ערכין פוג), והטעם
כמו שכתבתי כי לו ית' נאה הכבוד כי אין למעלה ממנו, והוא אומרו (תהלים צמ) ה' מלך
גאות לבש. והב' המבזה את האנשים ומחרפן ומגדפן כי מאפס ותהו נחשבו לו,
ועליה הזהיר אל תהי בז לכל אדם, והמדה הישרה בזה לשתוק לבלתי השיב על חרפתו,
ולזה צריך שיהיה שפל מאד מאד בעיניו כעפרא בעלמא לבלתי הרגיש כלל. ולז"א התנא
מאד מאד הוי שפל רוח, אם יבזוך אחרים לא תחת מהם ומגדופיהם, ונתן סבה
שתקות אנוש רמה, כי אותו האנוש העריץ אשר חרפך וגדפך מחר תאכלהו רמה ומה
לך ולחרפתו. וזה טעם אומרו אנוש ולא אמר אדם והיה יותר ראוי כי אדם מעפר
יוקח, אלא שכיון למה שאמרתי להזהיר את הנעלב. והסתכל אתה המעיין זה הפירוש
כי הוא מסכים מכל צד, וזה הפירוש העירני אליו ישעיה הנביא ע"ה (נ"א) שמעו אלי
יודעי