פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל רביעי מג 
הכוונה האלהית להרבות בתענוגי הגוף ולהסתפק במעט מן התורה, אמר (ישעיה כב)
והנה ששון ושמחה וגו' והיה כזה יום מחר, והיה דבר ה' צו לצו קו לקו וגו' למען ילכו
וכשלו אחור ונשברו. אמר שהיו הולכים אחור מהכוונה האלהית. והיא מליצה נפלאה כי
ההולך אחור לא ילך בחדש מהלך חצי יום, וכן הם לא ישיגו תכלית בריאתם לא כולו
ולא מקצתו: ואחשוב עוד שכונת בן זומא לומר כי אין לאדם להתפאר בדבר שנשתתף
עם הרבים, כי לא יתפאר אדם בבגדי משי אם ילבשו הכל כעבד כאדוניו, ומטעם
זה גזר המלך שלא ילבשו אנשי הכפר בגדי משי, ולכן אין ראוי שיתפאר החכם כי אם
במה שלא ימצא אחד מעיר כמוהו, כי באלף אלפי אלפים לא תמצא חכם גדול (שילמד)
ממנו, ולז"א (משלי יד) בלב נבון תנוח חכמה, הזכיר הנבון בשם יחיד כי מעטו
הדומים לו, אמנם הכסילים רבו, ואמר עוד (שם טי) אולת שמחה לחסר לב ואיש
תבונה יישר לכת. ירצה האולת קלה להמצא לפי שהיא טבעית באדם, ולז"א (יהושע כד)
לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא. אמנם איש תבונה שהוא הפכו לא די
שהוא יקר להמצא, כי גם אחר המצאו לא ימצא שלם, אלא שיש בו הכנה אל הטוב.
הורה רוחק המצא השלמים. ולז"א בן זומא שלא יתהלל המתהלל כי אם במה שהוא יקר
להמצא, וגם גבור שיכבוש את יצרו בגבורתו סבה לנקום נקמתו, וכן רוב העשירים
לא ישמחו בחלקם, ומי מן המכובדים יכבדו זולתם. ולמד זה הטעם מדברי הנביא
שאמר (ירמיה ט) אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת יתהלל וגו'. ולפי זה חלק התנא
מדברי הנביא, ולא פליגי אלא שהנביא אמר מי ומי ולא חשש לבאר אלא מה שבו יוכל
להתהלל, וחדש בן זומא, מדברי הנביא למדנו שיש חכם שיתפאר והוא המיוחד, וכן עשיר
וכן גבור, והטעימהו י. וכתב הר"י ז"ל בפסוק (משלי כב) עשיר ורש נפגשו, לא הגיע
העושר לעשיר בכחו ושכלו, ולא העוני לעני משפלות ידיו וחסרון שכלו, כי שניהם נפגשו,
שחזר הגלגל ופגשם מקרה העושר והריש, ע"כ אין ראוי להתהלל ולהתפאר העשיר מן
הרש. עושה כלם ה', אל תטעה בנפשך לאמר כי אחרי שהעושר והריש פגישה מסבת
הגלגל, כי לא גזר השי"ת על העושר והריש, לא כן הדבר כי עושה כלם ה', ובידו
למנוע הסבה ולהגיע הסבה, ע"כ לשון החסיד ז"ל. והוא מסכים מכל צד למה שפירשתי.
ונטילת הטיפה והעמידה לפני הקב"ה הוא שעבוד הגלגל למאמר בוראו, וכבר כתבתי
בפרשת לך לך מאמר נפלא לר"ש בן יוחאי על פסוק (ירמיה יח) קום וירדת בית היוצר,
תלמדהו משם. והנביא ע"ה כיון לכל מה שאמרתי לא נפל דבר: (שם ט) אל יתהלל
חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת וגו', יש מי שכתב ואע"פ שאמר הנביא אל יתהלל, חלק
בן זומא ואמר כי יש צד יוכל להתהלל החכם. ולפי דעתי אין צורך, כי פירוש כי אם
בזאת כמו (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן, וזהו שדקדק אל יתהלל בחכמתו כשישתמש ממנה
לצרכו, וכן הגבור, אלא בזה התנאי יוכל להתהלל כשיכיר כל אחד מצד מעלתו כי אני
הוא שנתתיה לו ומידי היתה לו, כי אני בראתי זה העולם ומנהיג אותו בכל עת וכל
אשר אתה רואה לי הוא, והמשתמש מאשר הגיע בחלקו אל עבודתו הוא יתהלל כי
הוא עבד נאמן, אבל העושה בהפך איך יתהלל והמעלה אשר לו גזולה היא בידו ועתיד
ליתן עליה את הדין. גם יתכן לפרש כנוי בחכמתו בגבורתו בעשרו, לשם הנכבד הנזכר
למעלה, כה אמר ה', כי אלו המעלות שלי הם, כאומרו כי באלה חפצתי נאם ה',
מסכים לתחלת מאמרו כה אמר ה', הוא אומרו כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה
בארץ. זכר ג' דברים כנגד הג' מעלות. חסד כנגד החכמה, כי החסד האמתי שהש"י
עושה עם בריותיו הוא חנינת הדעת לעבודתו ית', כאומרו ותורתך חנני. והיה מי
שפירש (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים וגו', החסד שעשית עמדי יותר מהב"ח הוא כי
שפתי
ואפשר להטעים דבריו אלה גם בדברי הנביא במ"ש כי אם בזאת גופא השכל וידוע אותי, והתנא מפרש
איך ישכיל