
פרק
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל רביעי
נבון תנוח חכמה, שהוא כחרס הדרייני שנבלע היין בתוכו. ובקרב כסילים תודע, כי
לא פעלה בהם החכמה מה שדרכה לפעול, ולכן לא יקראו חכמים רק יודעי חכמה,
ככלי זכוכית שלא יחסרו, כי לא חל עליהם שם היין כיון שלא בלעו, ולזה נזהר [ואמר]
ובקרב ולא אמר ובלב, כי לא באה בלבם רק בקרבם, ולזה אמרו ז"ל איסתירא בלגינא
קיש קיש קריא, יען לא נחה במקום הראוי לה שהוא הכיס, ולז"א איזהו חכם כו': (שם)
ארך אפים רב תבונה, כי כמו שימשול ברוחו לבלתי הוציא בפעל העולה עליו, כן ימשול
במחשבותיו לבלתי הוציאם בשפתיו עד שיחמיצם, ולכן יעמיק בהם עד שיצאו ככסף
צרוף מזוקק שבעתים, אמנם (שם) קצר רוח מרים אולת, כי הוא אויל בכח, ובעודו
נח מרוגזו לא תוכר אולתו, אבל בעלות חמתו באפו תעל צחנתו ותרום אולתו ותגלה
רעתו המכוסה שעמדה חתומה באוצרותיו, ולז"א חכמי המוסר אל תבטח בחבירך עד
שתנסהו, ואין לך נסיון גדול כשעת המריבה, אמרו ז"ל (איוב כו) חולה ארץ על בלימה,
אין העולם מתקיים אלא על הבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ"ט.). גם יתכן לפרש וקצר
רוח מרים אולת, כי יותר ממה שחטאו לו הוא מתנקם, וכן פירושו מרים אולת המחרפו,
שנתרגז הרבה על חרפת המחרף, והנה הוסיף בחרפתו. וזה ע"ד וכוסה קלון ערום,
ולז"א איזהו גבור כו': (משלי יד) עטרת חכמים עשרם, כי תגדל חכמתם בעיני הבריות
מצד עשרם אם ימציאוהו בעבודת השי"ת. אבל אולת כסילים אולת, עושר הכסילים
סבת אולתם, כי שלותם תחזק סכלותם. וקרא עושר הכסילים אולת, כי אינו עושר
לפי האמת כיון שלתכלית רע נהיה, אבל הראוי לקראו אולת יען כי הוא סבת אולת
בעליו, כמו שהעושר בחכמים מעלה כי בו תרום חכמתם, ולז"א איזהו עשיר כו': (שם יט)
שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע. בני אדם נחלקים לג' כתות בדברי
ריבותם, האחת דומים לבהמות שלא יסבלו כלל, כסוס כפרד שבהרגישם עקיצת המתג
יבעטו. הב' דומים למלאכים שכולם שכל, ואלו יאריכו אפם ויוכיחו את החוטא
להם במתק לשונם מדוע ככה עשית. ולזה הוזהרנו (ויקרא יט) הוכח תוכיח את
עמיתך. הג' דומים לבוראם, נושא עון ועובר על פשע, אינם חוששים לדברי המחרף
כלל. על כן אמר שלמה המלך ע"ה, האדם המשתמש בכח השכל אשר בו נשתתף עם
המלאכים, יאריך אפו, אמנם השלמות האמתי שממנו ידמה אל הבורא ית', שלא יחוש
כלל ויעבור על פשע. ומה נאה זה הפירוש למה שאכתוב במשנת מאד מאד הוי שפל
רוח. וכתב ר"י ז"ל בפסוק (שם יג) רק בזדון יתן מצה והוא הנזכר למעלה, הרשע
בזדון יתן מצה, לא יכלה זדונו ולא ימשול ברוחו. ופירוש לפירושו בזדון לבבו יריב את
רעהו ולא יאריך כלל. והוא טעם רק. אמנם המאריכים אפם, הנועצים ומתיעצים כדת
מה לעשות, יורו כי ביתם בקיר החימה ובחימה הם יושבים: ארבע מדות בכעס,
רשעים גמורים דומים לפרד, שנאמר עליו נוטר איבה ומכיר מי שהזיקו וזוכר ומתנקם
כאשר תמצא ידו, ועליהם נאמר (ירמיה ט) שלום את רעהו ידבר וגו' העל אלה לא
אפקוד נאם ה'.. רשעים בלתי גמורים דומים לחמורים אשר בהרגישם הדרבן יקוצו,
ועליהם נאמר (משלי יב) אויל ביום יודע כעסו. צדיקים מאריכים אף ומוכיחים, ועליהם
נאמר (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך. צדיקים בלתי מרגישים, ועליהם נאמר (משלי
יט) ותפארתו עבור על פשע: והודיענו עוד בן זומא מה בין הטובות הנפשיות לטובות
הגופניות, כי הטובות הגופניות, רבויים הפסדם, ומיעוטם שבחם, כמלח לתבשיל, וזה לאות
כי הם הכנה לנפשיות שרבויים שבחם. ולז"א כי החכם שלא ישמח בחלקו אלא לעולם יתאוה
לחכמה והוא צמא לה הוא החכם האמתי, אבל הגבור שבחו שלא יפעל מגבורתו להנקם
מאויביו, והעשיר שלא ירדוף אחר העושר, והמכובד אחרי הכבוד, כי המכובד
מהאנשים ולא יכבדם ירדוף אחרי הכבוד. כלל בן זומא בדבריו כוונת הלל ע"ה במשנת
מרבה בשר כמו שפירשתי בס"ד. וכבר נבא הנביא לאנשי דורו לפי שהיו מהפכים
הכוונה