מסכת אבות פרק רביעי
מב
השכלתי כי עדותיך שיחה לי: איהו נבור הכובש את וצרו. ר
י פ) טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר: איזהו עשירמ
בחלקו. שנאמר (תהלים קבח) ינע כפיף כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם
וטוב לך לעולם הבא: אייהו מכבד המכבד את הבריות. שנאמר (ש")
כי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אצלו לתכלית אשר נתנה חונן הדעת, כי הוא מאמין כי מפיו דעת ותבונה ולא בכחו
ובעוצם שכלו קנאה, וזה נקרא מכיר את בוראו, ולזה אמר שלמה המלך ע"ה (משליב)
אם תבקשנה ככסף אז תבין וגו', יאמר כי כשתבקשנה ככסף שאינך מתבייש להרויח אותו
מכל אדם, אז תתנוצץ בך יראת ה', והיא תכלית החכמה לא זולת. וכן הגבור הכובש
את יצרו כבובש אויבו, מכיר כי הגבורה לא היתה לו בטבע לבד כי אם מאת ה' היתה
לו, ולכן ישתמש ממנה לעבודתו ית'. אבל שאר הגבורים שלא התנוצץ בהם האור האלהי
נחלש הכח שלהם. ואולם ענין הראיה הוא כפי מה שאומר, ידוע כי בכל המדות ראוי
לאחוז הצד האמצעי אשר לא ישא תוספת וחסרון, וכיון שאמר הכתוב (שם מז) טוב
ארך אפים מגבור, ואלו הן תחת מין אחד, כי זה כובש את יצרו וזה אויבו, נראה כי
הגבור הנאמר ע"ד האמת הצודק הוא הכובש את יצרו, והנקרא גבור בפי האנשים
עדיין לא הגיע אל הנקודה אשר היא הצד האמצעי, כי הגבורה הגופנית הכנה ודרך
לגבורה הזאת השכלית. וזהו אצל מאמיני החדוש כמו שהקדמתי, אמנם אצל מאמיני
הקדמות הגבור האמתי הוא הכובש את אויבו. ומושל ברוחו שלא יכעוס כלל ולא ירגיש
בחרפת העולם, הוא טוב מלוכד עיר, מסכים עם (משלי יט) ותפארתו עבור על פשע
כמו שאכתוב בס"ד. וכן העשיר אשר לא נשתמש מעשרו לתת לטוב לפני האלהים, לא
ירד אחריו כבודו ועשרו ומאומה לא ישא בידו מעמלו, נמצא עשרו בטל מעתה, אבל
המשתדל להוליכו לפניו, כאומרו (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך, הוא העשיר האמתי, כי
מעלת העושר דבקה עמו והיא קיימת לעד והוא שמת בחלקו כל ימיו. ואתה הראית
לדעת כי המעלות אשר לא יתקיימו אין ראוי להקרא מעלות, כי כיון שסופן ליפסד מה
לי אם יפסדו עתה אם יפסדו למחר. והנה הטרפה לא נאסרה אלא על שסופה למות
בתוך שנתה ולכן כאילו מתה עתה. ולזה אמר יגיע כפיך כי תאכל, הוא המשתמש
בעשרו בעוה"ז לצרכו, ולהתקין הנשאר לפני ה' ביום ההוא הוא השבת הוא העולם
האמתי. ולזה דרש בן זומא זה הפסוק אשריך בעוה"ז, ע"ד (דברים יד) עשר תעשר,
עשר בשביל שתתעשר. וטוב לך לעוה"ב, כי ממנו תאכל. וידמה שכוונו רז"ל בברכות
(דף ח) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים שנאמר יגיע כפיך כי תאכל, והוא מן התימא
אם יובן כפשוטו, כי לא ימנע או הנהנה מיגיעו ירא שמים או לא, אם הוא ירא
שמים פשיטא, ואם לא איך יתכן. אבל כוונו למה שאמרתי, הנהנה מיגיעו לעוה"ב.
ורוצה לומר שעיקר השכר על מצות עשה. וכן הנכבד אשר יכבדוהו האנשים מפני
מעלתו איננו נכבד מפני כך, כי האנשים בעלי תכלית ואיך יורישו למכובד מהם מעלה
נצחיית, אבל אם הנכבד הזה ישתמש מכבודו לבריותיו ית' העשויות בצלם ודמות, אז
נדבק בו האור האלהי ויתמיד כבודו לעד, כי השי"ת יכבדהו תחת אשר כבד לבריותיו,
וכבוד השי"ת קיים לעד. ולזה קראו מכובד כי הוא נפעל מהכבוד, תמיד לא יפרד
ממנו, כי לא ינום ולא יישן מכבדו החופף עליו כל היום ושומרו תמיד, מה שאין כן
הנכבד מהאנשים כי אינו פעול מהכבוד זולתי בעת הכבוד
מכל מלמדי השכלתי. ואיני מסתכל ממי אני למד אלא שאני משיח בעדותיך, ואם
ישאל השואל מה אתה עושה, תהיה התשובה אני מדבר בד"ת. (משלי יד)
נבון