
מסכת אבות פרק שלישי
קמחכג הואהיה אומר כל שחכמתו מרנה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן
שענפיו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
וחשקה במצותיו ועשותה אותם (דה"א כח) דע את אלהי אביך ועבדהו, (ישעיה א) ידע
שור קונהו, ישראל לא ידע, (דברים ז) וידעת כי ה' אלהיך, והוא בשמור מצותיו
כמו שמוכחת הפרשה (ירמיה ט) השכל וידוע אותי. ואע"פ שהרמב"ם ז"ל חולק על
זה בספר המורה, יותר ראוי שנאמין לנביא בפירוש דברי עצמו משנאמין למפרש אחר,
והוא ע"ה אמר (שם כב) דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה'.
והשתכל אומרו דן דין עני ואביון, כי הוא הוראה שהנפש מכרת את בוראה ועושה
דברים לשמם. והוא המכוון במלת השכל וידוע אותי, שההכרה היא בהשכל. והוא בעצמו
מאמר שלמה (משלי א) לקחת מוסר השכל. ואלמלא האריכות הייתי מבאר זה מכמה
מקומות מן התורה אבל אני סומך על שהאמת יורה דרכו. והנה הדעת יש ממנו
בכח, ויש ממנו בפעל. ומה שבכח הוא מה שיודעת הנפש קודם בואה בגוף האדם,
כמאמר ר' יוחנן שצופה ומבטת מסוף העולם ועד סופו. ולז"א החכמים שכל הנשמות
העחידות להיות עמדו בברית, וכשהוקשה להם ענין הגרים אמרו שגם הם הושוו בקצת
לשאר הנפשות. ואתה יודע המאמר המפורסם בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר
סיני. והנפש הזאת משתלמת ע"י הבינה ויוצאה לפעל, והוא לשון הכתוב השכל וידוע
אותי, וזה המוצא חן בעיני בוראו, אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ב) אז תבין יראתה'
ודעת אלהים תמצא. קרא יראת ה' חלק מצות לא תעשה, ודעת אלהים מצות עשה.
ולזה הזכיר לשון מציאה כי מציאה גדולה היא. ואע"פ שגם על מצות ל"ת יש שכר
גדול אבל עיקר השכר הוא על מ"ע. ואמר התנא אם אין דעת אין בינה, כי אם לא
קדם הדעת לא יצוייר מציאות הבינה, והיא ההכרה המעשית במצותיו ית' כמו שפירשתי,
ואם אין בינה ונכרתה הנפש ההיא. ועל זה אנו מתפללים בכל יום אתה חונן, והוא
ענין הנפש שזכרנו, ומלמד לאנוש בינה היא הוצאת הנפש לפעל, והתפלל על שתיהן
יחד וגם על התכלית, והוא אומרו והשכל, כי הוא קרוב מאד מן הדעת האחרון, כי
בינה בתחלה, והשכל בסוף, ובדעת הזה נדמה למלאכים המשרתים את בוראם בתשוקה
נפלאה, ולזה נסמכה זאת התפלה למאמר וקדושים בכל יום יהללוך סלה
אין קמח. כמה הפליג זה החכם כשהפליג זה המאמר ושמו בסוף ולא הזכירו
בתחלה כשאמר אם אין תורה אין דרך ארץ, ויסמוך לו אם אין קמח. כי צריכות
קמח לתורה אינו ככל הנזכרים, כי כלם דבר אחד ולא יצוייר אחד מבלי מציאות
חבירו, מה שאין כן הקמח, ומשה ואליהו יוכיחו, אבל הוא כהצטרכות הסולם לשובך,
ומי יתן ולא היינו צריכים אותו. ואמר אם אין תורה אין קמח, כי מציאותה בטל לגמרי
והוי כעפרא דארעא
כג הוא חיה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו. הלומד ע"מ להזהר ולעשות הוא
הנקרא מעשיו מרובים מחכמתו, כי כיון שתכלית למודו בעבור המעשה הוא
העיקר, ואשר לא שם לבו אל המעשה זולתי אל הידיעה לבד, חכמתו מרובה ממעשיו,
ואע"פ שעושה כל מה שיודע, כי הכל אחר הכונה. ולז"א כי הרוח רוח המינות באה
ועוקרתו והופכתו על פניו, כי הניחוהו ביד מחשבותיו ולא סייעוהו מן השמים לצאת
מתוך ההפכה. וזה לאות מופלג על המעשה שהוא העיקר, כי שכלנו קצר יד מאד
מהבין הדברים על בוריים אם לא ע"י מציאת חן בעיני בוראנו ית', ונמנע שימצא מבלי
המעשה הראוי אצלו ית', ולזה מי שכיון אל המעשה כדי לעשות רצון בוראו לבד ינחנו
האל בצדקתו וירחם עליו ויכנס לחדרי הסודות ואמתת התורה. ואתן לך משל משנים
שנכנסו לפרדס והם אלישע אחר ור' עקיבא ע"ה לבד, וכמו שאמרו ז"ל שאמר על
עצמו