מסכת אבות פרק שלישי
לט דד
תוה אם אין חכסה אין וראה אם אין וראה אין הכמה, אם אין עת אין
בינה אם אין בינה אין עת אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
כך עולמו. ומ"ש שלא תתיישב התורה כי אם בבעל מדות, נראה סותר מ"ש כי הם
יוצאות מן התורה ואיך יקדימו אליה. והנ"ל שדרך ארץ בכאן כפשוטו מנהגו של עולם,
זריעה קצירה שכיבה קימה בנין בתים אכילה שתיה ויתר מנהגו של עולם, יאמר כי
לא ברא הש"י אלה הדברים כלם על מה שהם עליו, זולתי שיהיו נושאי התורה כי היא
קדמה לעולם, כאומרו (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו. ואמרו במס' שבת (פט.) במ"ר ע"ה
שאמר למלאכים כתיב בתורה (שמות כ) כבד את אביך, כלום אב יש לכם תורה מה
לכם. והוא מאמר התנא אם אין דרך ארץ אין תורה. והתחיל האדון הזה לגלותנו
סוד מעלת האדם, וכי הוא תכלית זה העולם, וכי לא נברא אלא לעשות רצון יוצרו,
ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכמו שנפרש בע"ה
אין חכמה אין יראה. אחר שזכר ענין התורה בכללה זכר שני חלקי התורה והם
מצות עשה ומצות ל"ת. ודע כי מצות ל"ת יונקין ממדת היראה, ואמר כי היראה
האמתית לא תחול באדם אם לא קדם לה החכמה, ואם לא נמשך התכלית מציאות
החכמה בטלה וכאילו לא היתה נחשבת, והטעם כי אנו בעלי חומר עיקר שלמותנו
במעשה, הפך המלאכים שהם שכל בפעל
םאין יראה אין חכמה. זה המאמר נשען על שתי הקדמות. א' כי לנבראים שתי
בחינות, בחינת עצמם ובחינת בוראם. ובחינת בוראם היא האמתית, והראיה אדם
הראשון שהיה שלם מצד עצמו ואמר לו בוראו (בראשית ב) מכל עץ הגן וגו', כי המלאכים
שמזונם מן השכל עבודתם מן השכל, אמנם האנשים שמזונם מאכל גופני יהיה עיקר
עבודתם ממה שהם משתמשים, ודע זה מאד. הב' שהאמת מה שיסכים מה שחוץ
לנפש עם מה שמצוייר בנפש, ומי שחכמתו וציורו נראה מפעולותיו היא החכמה האמתית,
והראיה הגדולה מ"ש הכתוב (משלי ל) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים. הלא
תראה שקרא מי שנאמר עליו ויחכם מכל האדם, הנמלים והשפנים והארבה והשממית
חכמים מחוכמים מצד הנראה מפעולתם, והוא שיבחרו הרע במיעוטו, וזה כי הנמלים
טורחים בימות הקיץ ונחים בימות החורף, ולכאורה נראה שהיה ראוי שיהיה טרחם
במיצוע קיץ וחורף, אבל למה שהם יבחינו כי טרחם בחורף לא יתכן כי תרמסם רגלי
העוברים בחומר, ועוד כי לא ימצאו אוסף, לזה יבחרו ברע במיעוטו. וכן השפנים יותר
טוב היה להם להיות בשדה להיות שם מזונם בריוח, אמנם למה שיבחינו היותם
כמטרה לחץ המבקשים את נפשם, יבחרו ברע במיעוטו לשום בסלע ביתם. וכן הארבה
אין לו שיושיענו מזולתו, נעשו כלם ליסטים לעמוד על נפשם. והשממית שמעתי שהוא
הקוף, ותבחר להתפש בידי אדם כדי שתהיה בהיכלי מלך להתענג שם בתעמגי בני
אדם. וכמה נאה ההערה הזאת, שאלה הד' ירמזו לד' ענינים, מורים על שלמותנו,
ושיש לנו לעזוב הטובות הזמניות בעבור הרע שימשך מהם, וכן למסור נפשנו כמו
השממית לעמוד בהיכלי מלך מלכי המלכים הקב"ה. ודמה אותנו אצל המלאכים כדמיון
הקוף אצל האדם. ועם אלה ההקדמות יתבאר כי יש חכם גדול בחכמה ואיננו חכם,
ויש שאינו יודע אות אחת והוא חכם גדול, ולז"א כיון שראשית חכמה יראת ה' אם
אין יראה אין חכמה. וראינו אשה שנמסרה להריגה לקדושת השם, הנה היא החכמה
באמת, וראינו אדם גדול בתורה היה להפך אינו חכם, אבל יודע. כי אם אין יראה אין
חכמה. והבן זה מאד כי בזה תלוי הכל
אין דעת אין בינה. הדעת נאמר בכל כתבי הקדש על הכרת הנפש את בוראה
וחשקה