
מסכת אבות פרק שלישי
ש להם על מה שסמוכו. והדין דין אסת. והכל מתקן לקעודה: כא רבי
כן שריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין
תורה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
הרבה שלוחים למקום. ונפרעים מן האדם גם טרם יגיע לגשר, וזה שאמר והגבאין
מחזירין. ואם כן נמצא לפי זה דתנא אקרא קאי
ונפרעין מן האדם. פירש הר"י ן' שושן ז"ל כי היה טוב מוכן לבא עליו והאל ית'
מנעו ממנו והוא לא ידע. ויש מי שפירש כי התורה סם חיים וסם המות
ופועלת בטבע, כי הסם פועל שלא מדעתו של אדם, ובל יאמר החולה לא הייתי יודע
שזה מחליא
והכל מתוקן לסעודה. פירשו קצת המפרשים ליום המיתה, כי ישא כל אחד כפי מה
שעשה. ולזה הפירוש היה לו לומר מוכן. ויותר נכון פירוש רש"י ז"ל, אע"פ
שהדין דין אמת הכל מתוקן לסעודה, אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה"ב
לכירה גדולה ע"כ. ויש שפירש כי הכל ר"ל הדברים הנזכרים למעלה הכל נתון בערבון
כלם מתוקנים לכשיקח האדם ההכרחי מהם לעבוד בוראו, ולכן אין ליקח יותר ממה
שצריך. ולכן נקרא סעודה מלשון (בראשית יח) וסעדו לבכם, ולזה הפירוש נטה רבינו
יונה ז"ל. ובאה המשנה הזאת בתוספת ביאור לקודמת. כנגד מ"ש הכל צפוי ביאר
הכל נתון בערבון, כדי שלא יקשה לך והיאך אנו רואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
וכנגד מ"ש והרשות נתונה ביאר החנות פתוחה וכל הרוצה ליטול בא ונוטל, וכנגד מה
שהניח מענין הדין ביאר ונפרעין, וכנגד מ"ש והכל לפי רוב המעשה, שהורה בזה כי אין
ענין הדין לפי החכמה כי לא יתכן להעמיד הטפש והשכחן בדין עליה, רק עניינו לשאול
על המעשה אשר הוא בטבע כל אדס, וגם המעשה ההוא נערך עם בעליו, סמך לביאור
זה הג' משניות האחרונות המבארות השרש הזה באר היטב. וכלל בסוף והדין דין אמת,
כי היה נראה לכאורה אם אמת שהכל צפוי שהדין אינו אמת, ע"כ אמר אחר שביאר
קושית רשע וטוב לו, שהדין דין אמת, אמנם קושית צדיק ורע לו ביאר באומרו והכל
מתוקן לסעודה. ודע שלפירוש הרמב"ם ז"ל היה לו לומר מוכן, ועוד לסעודה בפת"ח
הלמ"ד. והנ"ל כבר ידעת מ"ש ר"מ ז"ל באותו הפרק הארוך על מי שקרא תגר על
מעשה הש"י ואמר כי כשיבחן העוה"ז אינו אלא נקמה, והוא ז"ל חגר חרבו כנגדו פן
יהיה חכם בעיניו, ואמר כי הרע מעט והטוב הרבה, וע"ד משל אדם שנפל כוחלו בגשמים
הצריכים לעולם, היתרעם. ותשובה זו לא תספיק ליחיד הסובל יסורין במולדו, ומזה
טען (איובג) למה יתן לעמל אור. אבל ר"ע אמר האמת, כי כשילקח העוה"ז לפרוזדור אין
כאן קושיא כלל. אמנם התרעומת למי שעשה מהעוה"ז טרקלין. והמשל הנמרץ המן, כי
בטן רשעים תחסר ולא היה מתפייס ממנו, אמנם הצדיקים אשר כל כונתם להתדבק
ביוצרם לא ימצאו בעוה"ז מזון כמוהו. וכבר ביאר זה דוד המלך ע"ה (תהלים נט) המה
יניעון לאכול, אבל אני אשיר עוזך על שהיית משגב לי, שהצלתני מאויבי ונתת לי נפשי
לשלל להודות את שמך. וזה תקות הצדיקים מן העוה"ז. ולז"א הכל מתוקן ומקובל,
אם תערוך העוה"ז להיותו סעודה מלשון וסעדו, ואמרו ז"ל שבר רעבון בתיכם. וכבר
ידעת מה שעשה אחד מחסידי אומות העולם אשר שבר הדלעת היבשה בראותו הרועה
שותה בידיו
כא רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אא. פירש המפרש מדות
חשובות, כי מן התורה הן יוצאות, ואינו נכון בעיני שכבר חברו ספרים
רבים בלי ריח תורה. וכבר כתבתי בתחלת הפרק השני שהן מיפות התורה אבל אינם
חלק ממנה זולתי מה שהוא תלוי במצות, ואם הוא כילי לעניני עצמו לא יפסיד מפני
כך