מסכת אבות פרק שלישי
לח ד
ואהה אומר הכל נתון בערכון, ומצודה פרוסה על כל החיים. ההנות
וה והחנוני מקיף והפנקס פתום, והיד כותבת. וכל הרצה ללות יבא
והנבאים מחזירין הדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו,
ויש
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
קצבה ידועה, ובהם ג', עצלים, בינוניים, זריזים, העצלים מתחבל שלא יזכו לשכר
הקצוב, הבינוניים נותן להם קצבתם, הזריזים ממציא להם ריוח מלבד הקצבה. הקב"ה
הוא הבעל הבית אמר לתת השכר האמתי, הרשעים משלם לשונאיו על פניו שלא יזכו
לטוב האמתי. והבינוניים זוכים לו. הצדיקים גמורים מלבד שכרם השמור משגיח בהם
בעוה"ז  בהשגחה הרמוזה בהקרה נא, (בראשית כז) כי הקרה ה' אלהיך לפני, ולז"א
אורח, כי מעט הם ההולכים בו, כי הדרך הוא אשר רוב העולם דורכים בו. אבל
בני עליה הנם מועטים, ולז"א איש, כי צריך להתאזר, ואמר ימציאנו, אם כן השנים
מבוארים, ולבינוני ישלם לו פעולתו ממש לא פחות ולא יותר
היה אומר הכל נתון בערבון.ש (קהלת ח) על אשר לא נעשה פתגם מעשה הרעה
מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע, שם משל ר"ע ממי שהמשכון
שלו ביד החנוני ואינו פורע לאלתר והרואה חושב כי בחנם הוא נוטל, כאומרו (יומא פו.)
אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ולכן אמר כי הכל נתון בערבון,
כי נשמתו של אדם אשר היא בידו של הקב"ה, כמ"ש נרך בידי, היא הערב. ולפי
שיש ערב שכשרואה שאין לו לבעל חוב לשלם בורח, אמר ומצודה פרוסה על כל החיים,
ואין מי שיברח ממנה: והחגוני מקיף. אצלי הוא משל להתעוררות הבא מלמעלה
לטובים ולרעים, כחנוני זה הפוגע באנשים בסחורתו. והמפרשים פירשו והחנוני מקיף
בלשון הקפות שבתלמוד. ומה נאה משל זה, כי שני אנשים אשר ערבונם ביד החנוני
והתנו שבהגיע לסכום ידוע יוחלט המשכון, והאחד קרוב לסכום יתן לו החנוני בלי
מעות, והשני אינו חייב כלום ולא ירצה החנוני לכתוב על הפנקס בדבר מועט. כן
הצדיקים משלם להם הש"י לאלתר, ולרשעים מאריך להם עד יאבד ערבונם, ואמר זה
לסלק הספק אשר יסופק מההשגחה על המשנה העליונה
והפנקם פתוח והיד כותבת. הורה כי עשיית המצות והעבירות היא היא הכתיבה,
ואינו כחנוני הכותב על פנקסו אחר שקבל מן הבא לחנות כל צרכו או אחר
שיעבור ממנו. מסכים למאמר ר' אליעזר בן יעקב, קנה לו פרקליט אחד קנה לו קטיגור
אחד, וכיון שהמצוה היא סניגור והעבירה קטיגור איך יבא לידי שכחה. ולז"א והפנקס
פתוח. כך פירש רבינו יונה ז"ל
והגבאין מחזירין תדיר בכל יום. הוא כי דרכי האדם מונהגים על פי הגלגלים
ברצון בוראם, והצדיקים הדבקים בבוראם נצולים מהרעות המוכנות לבא
עליהם, והרשעים יכשלו בעת פקודתם יאבדו, הוא אומרו (שמות לב) וביום פקדי
ופקדתי עליהם חטאתם, (דברים לב) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, כי כשיהפך הגלגל
עליהם לרע יזכור עונם, ואלו הן הגבאין המחזירין בכל יום: אמר שלמה המלך ע"ה
(קהלת ה) אם עושק רש וגזל וגו' אל תתמה איך חפץ השי"ת בכך, כי ידוע כי אין
הויה בעולם בזולת חפצו ורצונו ואיך יחפוץ בזה. והתשובה כי אין השי"ת כבשר ודם
אשר קצור קצרה ידו, וכאשר מצאה ידו להפרע מאויביו אינו מאחר לשלמו פן ישתנה
הזמן ההוא, כי גבוה מעל גבוה שומר, והוא השי"ת אשר אין אדם שלא יבא אל ידו
בצאת נפשו מגופו. משל לעומד על הגשר אשר בהכרח שמה יעברו הכל אינו מטפל
על אויבו עד בואו שמה, זה שאמר הכל נתון בערבון. וגבוהים עליהם, מלבד זה יש
ע"ד עולמך תראה בחייך, וז"א כי תעבור במים אתך אני, ודו"ק הרבה