
פרק
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל שלישי
שם אחר התשובה, ורז"ל גלו כל זה באומרם מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב,
וכתיב (שמות כא) והאלהים אנה לידו, (דברים כח) כי יפול הנופל. וכל אלה הענינים דקים,
כי העץ היבש מוכן לדליקה, וממעל מעוררים כל צדדי האפשר בין טוב בין מוטב
וכל אחד יפעל כפי הכנתו, ובידו הבחירה להטות בין לימין בין לשמאל. וענין סיחון אין
לו מבוא כלל באלו הענינים, ותימה גדול הוא למה נזקק הרב לדבר בו, כי חייב מיתה
היה, כי הוא מן שבעה עממין, אלא מכאן ראיה על מעשיו ית' כי אפ"ה רחם עליו ונתן
לו יד לשוב, והוא שיניחם לעבור, וה' הקשה לבו, כמ"ש יפתח, ולא נהרג סיחון על שלא
נתן ישראל עבור בגבולו אבל אם היה נותן היה חי, והראיה אדום שלא נתן עבור
ויצא לקראת ישראל ולמה לא נהרג כמ"ש (במדבר כ) ויט ישראל מעליו, והלא חטאו של
אדום גדול יותר משל סיחון, כי היה עושה בדין שלא לתת את ישראל להלחם עם האמוריים
שהיו תחת ידו ובמשמרתו, מה שאין כן באדום, ועוד כי הפר ברית אחים, אבל הענין
כמו שכתבתי שהיה חייב מיתה. והמצריים לא גזר על אומה ידועה, ועוד הם לא
עשו אלא ברוע לבם, לא לתת נקמת ה' בהם, אמר הנביא (איכה ג) ראיתה כל נקמתם
כל מחשבותם עלי, כי אלו הפסוקים נאמרו על יציאת מצרים, זה אומרו (שם) קרבת
ביום אקראך אמרת אל תירא, וזה אומרו (שמות יד) ויאמר משה אל העם אל תיראו,
ואמר ששפטם כפי מעשיהם שלא היו מכוונים כי אם להנקם מהם, והתפלל הנביא
שישפוט כן לצרינו שהחריבו הבית. ולכן מחייבים למי שנתגלגל על ידו חובה, כי מרוע
לבבו תצא זו מתחת ידו לא מאהבת הש"י. וישראל חטאו ליוסף ולא למצריים, וחטאם
היה שעיר הצאן, וענשם לעבוד לעובדי צאן, ונגאלו בצאן, הה"ד (שם יב) משכו
וקחו לכם צאן, לרמוז אל זה הענין, לא אמר כבש, ויעקב ע"ה חטא מעט בשגגה
בשלחו את יוסף אל הצאן, ונענש מעט בכבוד, והכל במשפט ב"ה וברוך שמו. ע"כ
כלל דבריו עם מה שהוספתי בו, ומדברי לפירוש המשנה יתורץ ג"כ כל מה שתירץ הרב
בהפרש דק שיש בין דברי לדבריו
הכל צפוי. כבר ידעת מה שכתבתי בפסוק (תהלים קלח) כי רם ה' ושפל יראה,
ולז"א הכל צפוי, לומר כי השגחת השי"ת כללית, כי בהשגיחו בדבר הפרטי כל
שכן באשר למעלה הימנו, לא כבשר ודם שבהשגיחו בדבר הנבזה לא יוכל להשגיח
בדבר הנכבד, ולזה שם משל מהצופה אשר יראה מחט קטנה ממגדל גבוה מאד, שזה
מעלה לו, ובאומרו הכל, ביאר שאין השגחת השי"ת כהשגחת האדם שעין ראותו
לטושה ורואה דבר דק מאד מרחוק, שבהביטו הדק לא יוכל להביט בדבר הגס, אלא
הכל צפוי מאתו. נמצאו שני ענינים בהשגחה נפלאים. הא' שרואה ממכון שבתו דבר
דק עד מאד, וכל הדברים בראיה אחת, הוא אומרו (שם לג) ממכון שבתו השגיח אל
כל יושבי הארץ, וזהו (ישעיה מ) לא ייעף ולא ייגע, מלראות דבר דק עד מאד, וברבוי
הדברים המושגחים אמר ואין חקר לתבונתו. ודע את זה
הכל לפי רוב המעשה. פירש הרמב"ם ז"ל רבוי הפעולות, לא גודל המעשה. והים
ראוי שיפרש רבוי המעשים, כי קרוב הוא לטעות שהכונה היא להפך, כי מצינו
לשון רוב על גדולה (אסתר א) כל רב ביתו, כי רבה היא, ורוב בניו, ובדברי רז"ל
מעשה רב, רב גובריה. ע"כ נ"ל כי כוונת התנא גודל המעשה, הוא מה שכתב הרב
בהסכמת המאמר כל הגדול מחברו (סונה נב), והוא מ"ש (תהלים קיט) נחלתי עדותיך, כי
העד אינו ממציא הדבר אבל מעיד מה שהוא במציאות, על כן נקראו המצות השכליות
עדות, כי העידה תורה על אמתתם, וזה אומרו (שם) כי ששון לבי המה. אמנם על
השמעיות אמר נטיתי, הטיתי לבי על כרחי כי איננו רוצה בטבעו, (איוב לד) כי פעל
אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. ראוי לדקדק ג' דברים. הא' שאמר בראשון פועל
ובשני אורח, והב' איש ואדם, הג' תשלומין והמצאה. והנ"ל אדם ששכר פועלים וקצב להם
קצבה