
מסכת אבות פרק שלישי
לו ד
והרשות נתונה, יכטוב העולם נדון, והכל לפי רוב משה
הוא
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אם כה יעשו ולא ישנו את טבעם יקרה כן, וכן אמר מ"ר ע"ה לישראל (שם) כי אנכי
ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי וגו', ולז"א כי תקרה אותם הרעה,
אבל הבחירה לעולם מסורה בידם להרע או להטיב. ואמשול לך משל לצייר הענין הנכבד
הזה בשכלך ציור שלם. אדם א' יש לו שני בנים האחד צדיק וחכם והשני רשע, ויש לפניו
ספר וסייף, ואמר זה יקח הספר וזה יקח הסייף, וידוע כי ידיעת האב לא הכריחה
את אחד מהם, כי ידיעתו כפי מה שהוא יודע מטבע כל אחד. וכן השי"ת אע"פ שהוא
יודע כל מה שעתיד להיות, לא תכריח ידיעתו לאדם, לפי שהוא ית' נתן הבחירה לאדם
ועל זה ברא עולמו. ולז"א התנא הכל צפוי, והרשות נתונה, הכריע בין ידיעת האל ית'
ובין הבחירה ונתן מקום לשתיהן. ובמלת צפוי הודיענו ענין הידיעה כמו שפירשתי, וזה
כי העומד במגדל גבוה וצופה הבאים לעיר, לא יכריחם לבא, אבל מצד היותו במקום גבוה
יודע כי הם עתידים לבא אם לא ישתנו ממה שיש בלבם, והבחירה ביד הבאים לחזור,
אלא שזה יקרה על המעט, וזה היה ענין דוד בקעילה ששאל במשפט האורים לצופה ומביט
עד סוף כל הדורות, מה שעתיד להיות מצד בחירתו של דוד, והגידו לו וברח ונמנע מה
שעתיד להיות, וזהו והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון, בא לתרץ מה שיקשה קצת
כפי מה שהונח הכל צפוי, כי אע"פ שהבחירה ביד האדם עם כל זה הוא מוכרח קצת
במעשיו, או מצד הכנתו או מצד שעוותוהו כוכבי שמים, לז"א שהש"י דן את העולם בטובו
לא לפי מעשיהם של בני אדם, וזה לו לאדם תמורת מה שעוותוהו כוכבי שמיו או הכנתו,
וטובו ית' אין לו שיעור ותכלית, כי הוא חוקר ושוקל הכל, מעשיו והכנתו ודן אותו ביושר
ואין לפניו לא עולה ולא שכחה, ואנו רואים קצת האנשים מצד טבעם מוכנים להרע,
אמר שהכל בא לידי חשבון הכנתו ומעשיו, ולז"א (תהלים נא) הן בעוון חוללתי, חטאת
נעורי ופשעי אל תזכור, כי דוד ע"ה היה מצד טבעו מוכן לאותו החטא, כמו שאמר (שמואל
א טז) אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, ולזה טען שיזכירהו בחסדו אשר ברא עולמו
למען טובו אשר הוא טוב לכל ולא ימשך ממנו דבר רע, א"כ ראוי שירחם עליו ויזכור חטאתו
עם הכנתו, והוא מאמר ובטוב העולם נדון. וזהו אצל העונש, אח"כ דבר אצל השכר ואמר.
והכל לפי רוב המעשה. אצלי מלת רוב הוא מענין גדולה כמו (אסתר ה) ורוב בניו, כמו
שאמרו ז"ל גדולת בניו, ורבים כמוהו, ואמר כי לא ישגיח השי"ת בכמות המעשה אבל
באיכותו נערך עם בעליו, כי מי שהוא מוכן בטבעו אל המעלה לא ישתוו זכיותיו עם
מי שטבעו מנגדו, ומיעוט זכיותיו של זה יחשבו כרוב של המוכן, להגיד כי ישר ה' וכל
מעשהו באמונה. זה מה שנ"ל בפירוש המשנה. ועתה אכתוב לך סיום דבריו של הר"י ן' שושן
ז"ל בויכוחו עם הרמב"ם ז"ל, אמר לתרץ מה שהוקשה להר"ם ז"ל ופרעה לא מנע אותו התשובה,
כי הוא היה מכביד לבו כי לא היתה תשובתו אלא מתוך הצרה, כמ"ש (שמות ח) וירא פרעה
כי היתה הרוחה. ומ"ש (שם י) כי אני הכבדתי את לבו, הרצון בו שהניחו בבחירתו,
ואפי' תאמר הכבדתי ממש הוא ע"ד אלישע אחר, כי כן ראוי על מי שהרבה לפשוע שיזמינו
לו ענינים לבל ישוב, אבל הבחירה על כל פנים היא בידו, וההכבד בכאן כי חדל הברד
והמטר והקולות, והוא לא הזכיר אלא הברד והקולות, ובידו היה להאמין אפילו הכי, אבל
זו ראיה כי אין תשובתו מלב ומנפש. ומה נכבד טעם הכבדתי, כאומרו (ישעיה א) עם כבד
עון, כי רוב העונות כאילו ילכדום ולא יניחום לשוב, ומשלו משל לשט בנהר שאמרו לו מעט
בהליכה שלא תכבד עליך החזרה, ואפילו עם ישראל יעשה השי"ת כן, (דברים לא) ואנכי
הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וזה תימה כי אחר שובם בתשובה יסתיר פניו, אבל עניינו
לנסותם אם תשובתם מלב ומנפש, וכן כתיב (ויקרא כו) והבאתי אותם בארץ אויביהם, וגם
שם