מסכת אבות פרק שלישי
לו ד
ר(משלי י) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו: כ הכל צפוי,
והרשות
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ב הכל צפויש. ר"ל שכל מעשי האדם ותנועותיו גדולים וקטנים גלוים וידועים לפני
השי"ת לא נעלם ממנו דבר, ודבר זה יחייבוהו השכל והכתובים, כי ראוי
לתת כל שלמות לאל ית' ולהרחיק ממנו כל חסרון, כי מי שנעלם ממנו דבר מה חסרון
הוא לו. וכתיב (ירמיה לב) אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, (איוב לד) כי
עיניו על כל דרכי איש, וכל כתבי הקדש מלאים מזה. והיה אומר חכם זה כי כשיחשוב
האדם עיקר זה יתבייש מעשות שום רע, שיודע כי האל ית' יודע מחשבותיו והכל גלוי
לפניו: ואמר הכל צפוי ולא אמר הכל ידוע, לפי שמלת צפייה היא הבטה ממקום גבוה
ורחוק, ולכן נקרא מי שרואה הדברים קודם האחרים צופה, ולכן נקרא הרואה הנביא
צופה, לפי שצופה העתידות בהשגחתו טרם בואם. ולכן אמר צפוי לרמוז כי ידיעתו
אינה כידיעתנו, שהוא יודע הדברים קודם שיהיו, והאפשרי אצלנו אצלו ודאי וברור.
ואמר הכל צפוי סתם ולא הזכיר מי הוא הצופה, בעבור האמצעיים המניעים הפעולות,
כמו שנתבאר באיוב ובמרכבות זכריה (א) אלה אשר שלח ה' להתהלך בארץ, וכתיב
(שם) התהלכנו בארץ והנה כל הארץ יושבת ושוקטת, וכתיב (קהלת ה) כי גבוה מעל
גבוה שומר וגבוהים עליהם. כל אלה דברי החכם הר' ישראל ז"ל.
ובפירוש הר"י ן' שושן ז"ל ראיתי ענינים נחמדים בפירוש זו המשנה, וראיתי לכתוב עניינו
דרך קצרה עם קצת ענינים שהוספתי לראיה על סברתו. אמר הכל צפוי, המעשה העשוי
והדבר הדבור, וטעם צפוי (תהלים קלח) כי רם ה' ושפל יראה, (שם לד) ממכון שבתו השגיח.
וכתבתי זה לאפוקי מסברת הר"מ ז"ל שפירש קודם מעשה, וכמו שהאריך בשמונה פרקים
ובפירוש המשנה. ודע כי המקובלים אינם מדברים לעולם כי אם בכבוד נברא אבל
בעצם המיוחד אינם נושאים ונותנים כלל, וכן תמצא בספר יצירה ואינו מדבר כי אם
מעשר ספירות וכ"ב אותיות, וחכמי המשנה וחכמי התלמוד תופסים זה הדרך ואינם
זוכרים כי אם כנויים רחוקים מן העצם, רחמנא, ירא שמים, קוב"ה, וא"כ איך יכתבו
משנה גלויה ומפורסמת הכל צפוי ונפרש אותה בכוונת הרב, והוא ז"ל מקבץ שני
סותרים, כי איך יעבור על השכל כי ראובן יודע ששמעון ישא למחר אשה והוא לא
ישא א"כ שקר נבא, ואומר לנגד דבורו של הר"מ ז"ל אדוננו כתבת פ"ח כי השגעונות
הוברי שמים החוזים בכוכבים, ועתה אדוננו אם השתדלת להוציאנו מהמבוכה הזאת,
איך נתת חרב בידם להרגנו, כי מי יסתום פיהם כשנבוא עמהם למשפט, איך תאמרו על
אלהי משפט יצוה ויזהיר ויגזום, ומצד אחד יפקיד עליהם פקידים להכריח אותם על כל
פעולותם. ואם ישיבונו הלא אתם אומרים על אלהי משפט שדעתו שהיא עצמו קודמת
לפעולות האדם, ואעפ"י כן ישארו הפעולות לבחירתו של אדם, ואם במניע הגלגלים
ומצוה אותם כך, בגלגלים עצמם לא כ"ש שנוכל לומר ככה, כי נודה בתורה ונאמין משפטי
הכוכבים, וכי משוא פנים בדבר. וג"כ אדוננו למה הוקשה לך ענין פרעה וסיחון אחר
זה, ודחקת עצמך שהשם לא גזר על איש ידוע, והלא מוכרחים היו לקבל גזרת מלך.
ולמדנו רבינו למה אמרת שהן גזרות ולא אמרת שהן ידיעות, ונאמר כי אין ידיעתו
מכרעת כמו שכבר אמרת בקושית הידיעה. ואנו מוכרחים להשיב כן עכ"פ כשישאל לנו
והלא השם ידע אף החומס והגוזל. סוף דבר איני משיג כוונתך למה נכנסת בזה,
וכן אצל סיחון ופרעה. ותשובתך שהשם מנע מהם התשובה ח"ו, וא"כ יהרגהו מיד ומי יעצור
לפניו, הכהתל באנוש יהתל בהם, הלא הכל עבדיו לעשות בהם כרצונו, וכל התורה
מלאה שא, השם נועל דלת לפני שום אדם בעולם, ומנשה יוכיח. וראוי לשוב ולתרץ
כל מה שהוקשה לו ז"ל. הדעת מסכמת כי ההשגה האמתית והידיעה הנכונה היא שישיג
היודע