
פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף עב"ץ ז"ל שלישי
הבדרשי לית אינש די כתבה יכיל למקרי, כי כל ישותך הצלם. וזו היא הסבה בהתמעט
החכמה דור אחר דור
דא חביב. כל דבר ישובח או יגונה יותר בערך זולתו, כי מי שישבח את השי"ת
במלה מוחלטת לא יצא ידי חובתו, אבל אם ידע מעלת העולם ויתרון מעלת
השמים וגובה רום מעלת המלאכים, ויאמר כי הש"י למעלה מן הכל, יהיה טעם לשבחו,
וכן בגנאי הפעולות, (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב, בעבור שבזיון הגנב הוא מפורסם
לעיני השמש גם לגנב עצמו, כי אם נמצא ישלם שבעתים, כדי שלא תגלה חרפתו,
ואפי' הכי אינו כלום בערך הנואף. ועל דרך זה עשה ר' עקיבא ששבח מעלת האדם,
ויותר היותנו בנים למקום, ועל הכל מעלת התורה
שנברא בצלם. א"א לומר שהוא סובר שבצלם מוכרת, כי כתוב נעשה אדם בצלמנו,
ויברא אלהים את האדם בצלמו, ועוד הטעם אשר במלת בצלם מורה שהוא
סמוך. וכבר אמר ראב"ע ז"ל, כלל אמסור לך כל פירוש שלא יסכים עם בעלי הטעמים
לא תאבה לו ולא תשמע אליו, וא"כ ראוי לעיין מה היתה כוונת אונקלוס שאמר
בצלמא דה', ולמה לא אמר התנא חביב אדם שנברא בצלם אלהים, כי זהו שבחו לא
היותו נברא בצלם בהחלט. ובפירוש הר"י ן' שושן ראיתי כי יש שני מיני סמיכות,
מהדבר, כרגלי חסידיו, או מתייחס אליו עבד המלך בית המלך, ורמז לפי זה לכבוד
נברא אשר בראו ה' לבראות בו עולמו. ולפי זה הספיק לו לר' עקיבא השמטת תיבה
אחת יותר ממה שהספיק לר"מ ז"ל בחבורו הגדול ספר המורה לתרץ ענין התוארים, כי
כלם לא נאמרו כנגד העצם ב"ה אלא כנגד הכבוד הנברא, וע"כ חז"ל אינם מזכירים
כי אם רחמנא, קוב"ה, שמים, ברוך המקום, א"כ בצלמנו צלם שלנו, בצלמו צלם שלו.
ולדעתי בצלם חלק אלוה ממעל נשמת חיים, בצלם אלהים החלק השכלי, זכר ונקבה
החלק אשר בו יוליד, נמצא האדם כולל כל המציאות ובהיותו פונה אל תכליתו הוא
יסוד עולם. שאל קיסר את ר' עקיבא אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו
מפרנסם, א"ל כדי לזכות את העשירים בהם, זו היא טענה גדולה המתרצת כל
הקושיות, והוא הוא ענין הערלה אשר נבראת באדם. ולדעתי בזה יובן הספק העצום
מפסוק כי בצלם, כי זו הסבה גם בנהרג גם בהורג הוא. ולז"א רש"י ז"ל כי הוא
לסייע ההורג, כלומר דקדקו היטב בהריגתו. ואני פירשתי בנערותי לסלק קושית הוראת
הכוכבים. אמנם מה שנראה לי עתה כי לא בא אלא לתרץ מה שיקשה באומרו (בראשית
ט) אדרוש את נפש האדם, וכיון שכן ואין יודע האמת כמוהו הוא ישפוט תבל בצדק
ומה לנו לשפוט, ע"כ אמר (שם) שופך דם האדם, באדם, ר"ל באנשים כמוהו, דמו
ישפך, כי ה' עשה את האדם בצלמו למען יעשה כמעשיו וידמה אליו. וזה הטעם
עולה לכל הדברים אשר לפי העולה בתחלת המחשבה קצרה בהם ההשגחה האלהית,
אדרבה האריכה ההשגחה הנפלאה אם תתבונן, שקצרה בתחתון והאריכה בעליון. למה
אנחנו דומים עם הפילוסופים החשובים, לשני אנשים נכנסו אל מדינה גדולה. האחד
ידע כי יש מנהיג באותה מדינה ושהיא מונהגת בצדק וביושר מן המנהיג ההוא, אבל לא
דבר עם המלך ולא ראה אותו, ולא דבר המלך עמו ולא ידע מה שיכעיסהו ולא מה
שירצהו. והשני דבר עם המלך וקבל דבריו והמלך דבר עמו והודיעו סודותיו ובמה יתרצה
ובמה יכעס. כן חשובי הפילוסופים מכירים מציאות האל ויודעים שהעולם מונהג מאתו בצדק,
אבל אם יקראו לא יענם, והאל לא דבר עמהם ולא הודיעם מצותיו. ואנתנו קוראים אל
ה' בכל עת והוא עונה אותנו, ומדבר עמנו ונתן לנו את מצותיו. ולזה העיקר אמר
דוד ע"ה (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל, לא אמר כבוד ה', כי מצד תנועת
השמים ופעולותיהם יודע מציאות האל, אבל מצד התורה יגיעו לידיעת השם הנכבד לא
לידיעת מציאות האל לבד. ולז"א (שם) תורת ה' תמימה כי היא תורה על השם הנכבד
כל