
מסכת אבות פרק שלישי

שבו נקרא העולם. הנה יתרה נוטת להם שנפן להם כלי דח.
ר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ו"ל
את חברו לא יודיעהו, כי אינו חשוב בעיניו להתרצות אליו, כההוא שהאכיל את אביו
פסיוני וטורדו מן העולם (קדושין ל), ולזה אמרו ז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו,
והשי"ת מאהבתו את האדם ואת ישראל הודיע מעלתם. אמר הכתוב (ויקרא כי) אם
בחקתי תלכו, אם החקים שבהם חקקתי עולמי והיא התורה תשמרו ונתתי גשמיכם, כי
ביום קנותכם התורה קניתם הארץ וכל אשר בה, כי לכך נבראה מתחלה, וזה טעם
גשמיכם בכינוי, כי בשלכם זכיתם, ואילו לא חטא אדם הראשון היה העולם בשלמות
אין חסרון כל ואין מות, ובחטאו נתקלקל הכל ונשתנה טבעו של עולם. ולזה כל מה
שייעדה התורה התמימה הכל ע"ד הטבע, והרשעים הם העושים נסים בעולם ומשנים
טבעו של עולם, היש נס גדול מואכלתם ולא תשבעו, ונתתי את שמיכם כברזל, וכל
הנזכר בפרשה, וכן אמר ועצר את השמים, כי הם בטבעם ירצו לתת מטר והשי"ת
ישנם מטבעם, ובפרק ה' נשלים זה בס"ד. והסתכל במשל הנזכר, כי הבנים כלם הנאתם
לפניהם ותועלתם לעיניהם אבל לא יעלו עוד, אמנם הבן החביב הוא בהפך, כי
בתחלתו אין כל מאומה בידו, ואם ישתדל כארז בלבנון ישגא, ועניו סבת השתדלותו,
כי אם היה עשיר בתחלתו מאנו ידיו לעשות. וכן אנחנו בניו של הקב"ה, לא רצה
להשפיע לנו טובה בעולם הזה, כדי שנשתדל להשיג הטוב האמתי, ואם נזכה נירש
העולם הזה והעולם הבא, ועתיד הקב"ה להחזיר את העולם לטבעו ולבטל המות שנגזר
בחטאו של אדם הראשון, כי סבתו מלאך המות והוא תלוי בעונותינו ועונותינו כשאור
שבעיסה, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול להעביר גלולים מן הארץ, הוא שטן
הוא יצר הרע הוא מלאך המות, ויחזור העולם כמו שהיה, שנאמר (ירמיה ז) עוד
ישמע בערי יהודה קול ששון וקול שמחה קול אומר הודו את ה' צבאות כי טוב כי
לעולם חסדו ומביאים תודה בית ה', כי אשיב את הארץ כבראשונה אמר ה'
שנתן להם. ולא לאומות עכו"ם, כי לבנים הוריש קדושתו ומעלתו מצד התורה שהיא
שמו, ולאומות עכו"ם טובות העולם הזה
חביב אדם. האומן שיחתוך מלבוש אחד מהבגד בלי דפוס לא יעשנו שלם בלי תוספת
ומגרעת, ולכן יעשה הדפוס תחלה, וכן עשה השי"ת דרך משל עשה הדפוס
תחלה ואח"כ עשה את האדם, והדפוס הוא כל העולם, וכן אמרו ז"ל (משלי ח) ושעשועי
את בני אדם, ב"ו רוצה לצייר מדינה אחת בעץ אחד להשתעשע בו ואינו יכול, והקב"ה
צייר באדם כל עולמו והוא משתעשע בו, הוי ושעשועי את בני אדם. וזה הענין נפלא
מורה כמה מעלת האדם באוחזו הדרך הישרה, ושיר השירים חביב מאד מפני שהוא
קצור כל התורה
חבהיתירה. כשאדם מחבב דבר מה חבה יתירה מפרסמה ונותן טעם כי בעבור
הדבר ההוא עשה דבר פלוני, וכן הוא פשט הפסוק (בראשית ט) ואך את דמכם
לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו, ולמה אשגיח בו, לפי שהוא בצלם אלהים.
ועתה תבין קשר המשניות, לפי שרצה לדבר בהשגחה הקדים מעלת האדם כי רבה
היא וראוי שישגיח בו השי"ת משני טעמים. הא' מן החבה, והב' מן היתרון.
ועדת ישראל מצד היותם בנים ושנתן להם כלי חמדה א"כ הכל צפוי. ולא אמר בצלם
אלהים להורות שני דברים, הא' כי סמיכות צלם כסמיכות (ישעיה יט) אדמת יהודה ולא
כסמיכות ערי יהודה, והב' כי לא בצלם אלהים לבד נעשה רק בצלם כל הנברא, וזהו
בצלמנו וגו', ואמר ויברא את האדם בצלמו כי עיקר הבריאה בעבור צלמו, וכה"א
שופך דם האדם באדם דמו וגו' שהיא אבדה שאין לה תשלומין כי בצלם, רמז למ"ש
עי' זהר במדבר קיז, ועי' ז"ח שה"ש ע"פ ואתנה לך את לוחות האבן, וע' לקמן ע"ב: הבדרשי