

מסכת אבות פרק שלישי
ר(דנרי יד) בנים אףם לי אלהיכם: ימ ףכיבין ישראל שתן להם כלי

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
וכל זה הענין גלה לנו הש"י בפרשת אם בחקותי, כשייעד להשרות שכינתו בינינו,
כאומרו (ויקרא ו) ונתתי משכני בתוככם. כתב הרמב"ן ז"ל שלא יתקיים זה
הייעוד עד שיבא מורה צדק ולשון הכתוב העיד על זה שאמר ונתתי כאומרו את קשתי
נתתי בענן, שמורה נתינה קיימת לעד, אבל במקום אחר אמר (שמות כה) ושכנתי בתוכם
לא אמר שיתן משכנו בתוכנו כמ"ש בכאן. ובפירוש אותה פרשה הארכתי ליודעים חן
וכאן אין מקום להאריך, אלא הכלל הזה שהודעתיך. כי כשתגיע עת להעביר גלולים מן
הארץ הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, ישכין השי"ת שכינתו בתחתונים כמו
שהשכין בעליגנים, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכשייעד זה הענין הנפלא
אמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אחכם מארץ מצרים, להשיג זה התכלית הנכבד לולא
עון העגל כמו שאמרו ז"ל, וכמו שחדשתי נפלאות עצומות להגיעכם אל אלהותי כך
אחדש נפלאות לעתיד (ויקרא בו) ואולך אתכם קוממיות, אמרו ז"ל שתי קומות,
הקומה האחת אשר בה נתייחדנו מהב"ח ונשתתפנו עם האומות, והוא תכלית אצלם והכנה
וראשית לנו לענין האלהי אשר חל עלינו שהוא נושא התורה, והוא הקומה אשר בה
נתייחדנו מהאומות כלם. וזה הסוד גלה לנו מי שנכנס בשלום ויצא בשלום, תחלה אמר
הענין אשר בו נשתתפנו עם האומות, והוא ענין דברי המשנה הא', ובמשנה הב' הודיענו
הענין האלהי הדבק בנו, הוא אמרו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, והבן יש
לו יחס עם האב. ואמר במשנה הג' שזה הענין נושא התורה, כמו שהענין הא' נושא
החכמות, נמצינו יורשים העוה"ב מצד היותנו יחידים, ומעלת כל יחיד כפי מעלת התורה
אשר למד ועשה. ואילו ידעו זה קצת מבני עמנו לא היו מסתפקים בילדי נכרים. ועתה
אשוב לפרש דברי המשניות. ואומר שיש לדקדק שני דברים. הא' הכפל בכלם חבה
יתרה ולכאורה נראה שלא חדש דבר. הב' כי לא הביא בכלם הראיה הישרה, כי בא'
אמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, והיה יותר ראוי לומר (בראשית א) ויברא אלהים
את האדם בצלמו, או נעשה אדם בצלמנו, כי בזה הפסוק שהביא במקרה בא בו
שנברא בצלם, וכן בשני אמר בנים אתה לה' אלהיכם, כי בא שם במקרה כיון שאתם
בנים לה' לא תתגודדו, והיה ראוי שיאמר שנאמר (שמות ד) בני בכורי ישראל. וכן בג'
כי לקח טוב נתתי לכם, שהרצון בו כיון שנתתי לכם לקח טוב תורתי אל תעזובו, והיה
ראוי שיאמר (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה, ועוד לא היה צריך להביא
ראיה כלל כי כל התורה כלה מלאה מזה. ואפשר לומר בזה אחד משני דברים. הא'
שהאל ית' פרסם המתנה לחזקה שלא ישוב דברו ריקם, כי הפרש יש בין כשיאמר
המלך בין שריו אתן מתנה אל פלוני, או שיאמר למקבל המתנה מתנה זו אני נותן לך,
ולזה הביא ראיה ממאמרו של הקב"ה להם, לומר כי יצא מפיו צדקה ולא ישוב דברו
דיקם. והב' כי בא להודיענו כי זה הענין הנכבד חל בטבע על האדם וכאילו נודע
אצלו בטבע. והוא אומרו חבה יתירה נודעת לו, שהוא יודע ומרגיש במעלתו, והראיה
שדבר האל עמהם כאילו נודע להם מקדם שנברא האדם בצלם, וכן בנים אתם שזו
הקדמה למה שיאמר.
ים כלי המדה שבו נברא העולם. משלו משל לאדם שיש לו נכסים רבים שקנה בעולמו,
וחלק נכסיו לבניו, ולבנו האהוב מכלם נתן לו הכלים אשר בהם קנה כל
נכסיו. וכן עשה השי"ת שהורישנו תורתו שברא בה עולמו, ובה נוכל לחדש אותות
ומופתים ולברוא חדשה בארץ, והטעם כי העולם כחומר, והתורה כצורתו, וכמו שהחומר
משועבד לצורה כך העולם משועבד לתורה ולשומריה. ור"י ן' שושן אמר לפעמים המהנה
את