מסכת אבות פרק שלישי
לד ד
שתיקה יחהיא היה אומר חכיב אדם שנכרא בצלם. חבה יחרה נובעת לו
בצלם שנאמר (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם: חכיבין
שנקראו כנים לפקום. חבה יחרה נובעת להם שנקראו כנים למקום.
שנאמר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אוילים בזו, כי חזוק החכמה ותפארתה השתיקה מהבלתי ראוי, כאומרו (שם י) חכמים
יצפנו דעת. וגם זה מענין היראה, כי יעריך יותר כבוד החכמה מכבודו, כי אף אם
אויל יחשב לא יחוש, לכבוד התורה. לכן אמר (שם יד) לך מנגד לאיש כסיל גם אם
יאמר לך כי בל ידעת שפתי דעת. וכאשר תעיין תמצא שהזכיר מדרגות היראה על
סדרה וטבעה. הא' להתרחק מהדברים שהם הפך היראה, והוא אומרו שחוק. הב'
כי עיני ה' משוטטות, וזהו מסורת, כי תורתו אתנו בשלמות האחרון כנותנה ית', וזה
לאות כי הוא ית' עמנו. הג' לעשות מעשים לשמו הגדול במקום שאין שם בלתו,
והוא המעשרות אשר אין מכריח אותו להוציאם כראוי כי אם יראת ה'. הד' לדחות
תאוותיו הגשמיות הקרובות אליו אכילה שתיה ומשגל לקדש עצמו בהם, והוא אומרו
נדרים כו'. הה' לדחות הכבוד מעליו בעבור כבוד התורה, כי ישתוק ולא תודע חכמתו
לבלתי ראוי, גם אם אויל יחשב. והאיש אשר עלה למדרגות האלה (אשר) יתיישב בהיכל
המלך ה' צבאות לפני ולפנים. אמר (שם כב) אל תסג גבול עולם אשר עשו ראשונים,
חזית איש מהיר, ויש להקשות שני דברים. הא' כי למה כתב מצוה כצורתה. והב'
אשר גבלו מבעיא ליה. והג' קשר חזית איש גו'. הפירוש אל תסג הגדרים אשר כלם
גדר ליראה, ואם קיימת אותם בזריזות נפלא, לפני המלך ה' צבאות תעמוד, כי חזית
וגו' מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא
יח הוא היה אומר חביב אדם. ש חביבין ישראל. א דבק עם מה שלמעלה והוי מקבל
את כל האדם בשמחה כמקבל פני שכינה. וענין אלה הג' מאמרים המסולאים
בפז יקר מאד, הודיענו ר' עקיבא בהם מעלתנו על שאר האומות, כי השי"ת ברא
האדם והשליטו על הב"ח בכח השכל אשר בו, כאומרו (בראשית א) נעשה אדם בצלמנו
כדמותנו וירדו. ולזה האדם נצב הקומה להורות כי שרשו ועיקרו למעלה, ואין כן
שאר בעלי חיים אבל הם כפופים, להורות כי שרשם למטה בארץ. ובזו המעלה אפשר
לו לאדם להשאיר נפשו בהדבקו במושכלות, אלא שזה רחוק מאד לא נמצא אחד מאלף
ישיג זה השלמות. וזה הצלם אשר נברא האדם נושא לכל החכמות, כי בו אפשר
להשיגם כלם. וכבר אמרו על אדם הראשון שהיה חכם גדול יודע כל מה שאפשר
לידע בטבעי הדברים. ובזה נשתתפנו אנחנו קהל ישראל עם שאר האומות. אבל נתייחדנו
מהם בזכות אברהם ע"ה בענין אחד גדול יותר מאד, והוא הענין אלהי אשר חל
עלינו, כאומרו (בראשית יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, ושם בריתו בבשרנו,
להורות הענין אלהי אשר חל עלינו, ומכאן זכינו לתורה האלהית שלא תפול תחת
החקירה השכלית אבל היא למעלה ממנה, ע"כ לא תושג כי אם בנבואה, וזה
הענין האלהי אשר אמרתי הוא נושא התורה, כמו שהצלם נושא החכמות כלם, וכמו
שכל אחד מן האומות אשר לא נשתמש באותו הצלם לדעת המושכלות ולהוציאם מן הכח
אל הפועל להיות מכלל חסידי אומות העולם שאמרו ז"ל עליהם שיש להם חלק לעוה"ב,
יכרת והוא כבהמה, כן עונש כרת לישראל שלא מל בשר ערלתו. נמצא כל המון
ישראל מוכנים לעוה"ב בלא טורח ועמל. ולז"א ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי דייקא:
וכל