מסכת אבות פרק שלישי
לב
דוש הכריות נוחה הימנו אין רוח המקום נזקה הימנו: יד בכי דוסא כן
הרכינם אומר שנה של שחרית, ונין של נהרים, והיתת הילדים. וישיכת תי
כנסיות
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
בזה הפסוק שאמרו כי מלת ופרינו זרה, שהוא"ו לא תהפך לעולם כשבאה עם עבר,
(איכה ב) אבד ושבר, (ישעיה מא) מי פעל ועשה, (במדבר י) ידעת חנותנו במדבר
והיית לנו לעינים, ופי' אונקלוס וגבורן דאתעבידן לנא חזיתא בעינך, ועוד למה קרא
שם הבאר רחובות, היה לו לומר שלומות על שם כי לא רבו עליה, ועוד מהו רחובות
בלשון רבים. ועם מה שפירשתי נתיישב הכל היטב. ספר הכתוב שבהתבודד ידיד ה'
בהשגחת השי"ת עליו, נתעורר אל התועלות הג', הא' (בראשית כו) ויעל משם באר שבע,
כשראה השי"ת שנשלמה מחשבתו (שם) וירא אליו ויאמר אל תירא וגו', ואבימלך הלך
אליו מגרר, והשתחוו על כפות רגליו כל משנאיו, הה"ד (משלי טו) ברצות ה' דרכי איש
וגו', ואומרו גם, כמו שהוא ית' מתרצה ממנו כן ישלים אתו אויבו, כאומרו כל שרוח הבריות
וכו', ואמר הבריות כי מהיותן בריות הקב"ה יש בהם מדעת קונם, לנוח דעתם במה
שתנוח דעת בוראם. ותאר להשי"ת בשם מקום, לצייר בנפשותינו ענין דברו, כי מעשה ידיו
כלם ולא הניחם למקרה, כי בכל מקום עיניו צופות כי מלא כל הארץ כבודו, ולמשפטיו
עמדו הכל לכל אשר יצום על פני תבל. וכל שאין רוח הבריות נוחה, להוציא מדעת
האומר מה לי לערב דעתי עם הבריות די לי שאהיה דבק ביוצרי, וכן קרה ליצחק כי
שנאוהו אנשי פלשתים, שלא היה רוח המקום נוחה הימנו שישב עמהם, וכבר אמרו
ז"ל ובמושב לצים לא ישב זה אברהם שאמר לו אבימלך (בראשית כ) בטוב בעיניך שב,
ולא קבל, ובמקומו כתבתי עוד בס"ד
יד ר' דוסא בן הרכינס אומר שנה של שחרית.ש המפרשים ז"ל שמשתדלים לקשר
המשניות לא רצו לקשר זו. ואפשר לומר לפי שהזכיר בזה ישיבת עמי הארץ
שהיא מזקת ואין ראוי להתחבר אליהם מטעם שכל שרוח הבריות. והנראה עוד כי
הזכיר למעלה כל שלימות האדם בג' סוגים, עיון, מעשה, מדות, והם סבה לרשת
עוה"ב, אמר זה התנא שצריך ליזהר במוסרו ולא יטעה בדברים שהם סבה להוציא האדם
מן העולם ואפי' יהיה מוחזק בו, ע"ד אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שינה של
שחרית ויין של צהרים יפסידו עיונו, כי אין שעה רצויה בכל היום להבין כל נעלם
זולתי עת השחר, ושתיית הצהרים יפסיד מוחו שאפי' בשעה רצויה לא יוכל לעיין. ויין
של צהרים משל לרודף אחר המותרות שאין בם הכרח כלל, שידוע כי מסעודת הצהרים
עד סעודת הערב יוכל לעמוד בלתי אותה השתיה. ושיחת הילדים תפסיד מדותיו, כי
הנער אינו תלמיד הגון למדות. ונראה לי כי שיחת הילדים, השיחה ששחים הילדים
שהיא שיחה בטלה ואין אדם נמלט ממנה, לא שיחה עם הילדים, כי זו שטות גמורה
היא, כי לא על מי שעושה במקרה כן אמר אלא על הרגיל בכך. וישיבת בתי כנסיות
של עמי הארץ תפסיד שלמות המעשה, כי אינם חסידים, אדרבה ילעיגו עליו ומפחדם
יסתיר חסידותו. ומפרשים אמרו כי אומרו מן העולם סתם כי גם מהעולם הזה יוציאוהו,
כי רוב השינה מולדת רפיון הגוף וחולשת האברים ופרנסתו מתמעטת, ורבוי שתיית
היין מקרר חום הטבעי ומוליד חולי הנופל והרעשת הגוף. והכלל העולה מן המשנה
הזאת שצריך אדם להשתדל שלא יאבד שעה אחת מזמנו בעוד נשמת אלוה באפו, ואף
כי בעתות הראויות, אמר שלמה ע"ה (משלי כ) אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם
שניהם, (שם) אל תאהב שנה פן תורש. וכתב רבינו יונה ז"ל, הנה השי"ת נטע אזן
באדם ויצר עין ולמה בני אדם יפריעו את האברים אשר יצר ממעשיהם, כי יצר עינים
לראות ולהתעורר ולאחוז בחכמה ולהחזיק במלאכה פן יאחזוהו ימי עוני, וכן העין לעיין
ולא