

מסכת אבות פרק שלישי
כמתו מתקיטת. וכל שהכמתו קרנה ממעשיו אין הכמתו מתקימתיגהוא
אומר כל שרום הכריות נוחה הימנו רום המקום נוקה הימנו. וכל שאין
רוח
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
שאפשר לו שיאבד בה. ב' למה לא גלה טעם המצות, שיהיה נודע אצל השכל וישמרום
האנשים בעין יפה. לא' באומרו (שם) שאול צעדיה יתמוכו, כי השי"ת ברא גן עדן
וברא גיהנם זה לצדיקים וזה לרשעים, ואילו לא היה הענין כן לא היה נודע מי הוא
הרשע או מי הוא הצדיק, על כן אין החכמה נדרשת מאת האנשים, רק עשות רצון
קונם ואהבתם לו. ולז"א כי השאול אשר ברא הש"י היה לבטלה אלמלא בעד זאת
הזרה והיא המינות כמ"ש ז"ל. ותירוץ הקושיא הב' למה לא גלה הש"י טעם המצות
ושכרן נגלה לעין, כי אז היו האנשים שוקלים המצות ועושים אותם בבחינת שכרם לא
בבחינת המצוה ית"ש, וזה נזק עצום בשלמות האנשים, וז"ש (שם ה) אורח חיים פן תפלס
וגו', ועתה יהיו העובדים עובדים מאהבת הבורא, כי אע"פ שהם יודעים שהעוסק
בתורה ובמצות שכרו גדול אתו, אין השכר קצוב, כענין בני אדם שאומר אחד אל
חבירו לעשות לו כלי בשכר קצוב, שאינו עובד את חבירו כי אם לנפשו, אבל מי שאמר
לו אדם גדול עבוד לפני ואני אתן את שכרך ולא פירש כמה, הלא הוא סומך על
גדולת האדון ומעלתו ומאמין בו. הגע עצמך שאמר לך אדם חכם אכול זה הסם ותחיה,
והראה לך טענות שכליות, האם ראוי שיחזיק לך טובה על זה, אבל אם האמנת לדבריו
בלי ראיה הנה זה אות ומופת שאתה בוטח בו ומאמינו. וכן ענין המצות, התורה
בכללה תתחלק לשני חלקים, דברים שבין אדם למקום, ודברים שבין אדם לחבירו.
והחלק הא' נשען על שני עמודים, יראה, אהבה. ואל הא' רמז במשנה הא', כי אשר
נכנסה בלבו האמונה להאמין שיש גיהנם יירא ויפחד פן יכנס בו, ולזה יבקש החכמה
המזהירתו, וישמח בכל דבר ובכל חדוש אשר ימצא אשר לא ידעו לפנים ותתקיים בידו.
ולב' בשיאמין שיש ג"ע, וידע כי מעלת העומד בו כפי הזכות אשר ימצא בידו, ולזה
יחשוב במצותו וישמח בחכמתו המזרזתו על זה. ובזה נשלם החלק הא' והב', והוא מבואר
מאד. נמצא שכלל זה השלם כל השלמות התורמי, ועליו אמר (שמות יח) יראי אלהים אנשי
אמת, כי מטבע האמת שלא להיות כפוי טובה למי שגמל לנו חסדים גדולים ובטובו
אנו חיים תמיד, א"כ זה כנגד מצות עשה, ושונאי בצע מבואר שזה אהוב מהבריות. וראוי
המאמר הזה למי שכל העולם לא נזון אלא בעבורו והוא די לו בקב של חרובין, וזה
היה סבת שלמותו, והוא החלק הב' שרמז הרמב"ן ז"ל באשר יעשה אותם וגו'
יג הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנוש. אחר שהזהיר למעלה על שלמות
העיון עד כל שיראת חטאו, ובשתי המשניות העליונות על שלמות המעשה,
חזר והזהיר על שלמות המדות, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. ולדעתי נתן
סימן היאך נכיר השלם שהזכיר למעלה, כי האהוב מהבריות שהשם ית' תקע אהבתו
בלבם, כאומרו (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, כי פלגי מים לב
מלך ביד ה' וכ"ש לבות האנשים. ולמדתי זה מיצחק אבינו ע"ה שלא היה רוצה הש"י
בישיבתו בארץ פלשתים לשלש תועלות, הא' שיתרחק מאנשי פלשתים שאמרו ז"ל עליהם
ובמושב לצים לא ישב, הב' כדי שיהיו לו המים ההם בריוח, כי בהיותו שם לא ימנע
מימיו מהם לחסידותו ויהיו לו מים לחץ, הג' כדי שיתקרב אל מקום השפע הטהור.
וסבב השי"ת שישנאוהו ויריבו עמו, וכשהעתיק משם ומצא מים רבים הרגיש התועלת
הא', וגם תועלת אחר שנתחדש אצלו, והוא כי הועיל לאחרים במדתו אשר ירש מאביו,
וקרא שם הבאר רחובות על שמם, ופירש כי עתה הרחיב ה' לנו שנשתה בריוח ולא
בצער, והב' ופרינו כי עשינו תועלת בארץ. ומעתה לא נצטרך למה שנדחקו המפרשים ז"ל
בזה