
מככת אבות פרק שלישי
ליראת הקאו אין הכמתו מהקימת: יבהוא היה אומר כל שמעליו מרבין כמתו
חכמתו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אוי לו לרבו שלמדו תורה אשריהם בני אדם שלא למדו תורה, ולז"א שלמה (משלי א)
יראת ה' ראשית דעת, הזכיר למעלה ג' מדרגות בענין שלמות האדם, הא' שילמד
לדעת חכמה ומוסר, הב' שיעשה בפעל מה שלמד, כאומרו לקחת מוסר, הג' שישפיע
לאחרים, כאומרו (שם) לתת לפתאים ערמה, אמר אח"כ שהיסוד הנפלא להשיג כל זה
בקלות שיהיה כוונתו בראשית למדו החכמה ליראת ה', אמנם האוילים הבלתי יראים
את ה' מבזים החכמה והמוסר משני הפנים הנזכרים
יב הוא היה אומר כל שמעשיו מרובים מחכמתו. חכמת התורה תתחלק לשנים.
חכמת מצות ל"ת, וחכמת מ"ע. במשנה הראשונה דבר בחכמה הראשונה,
והתנה לקיומה יראת חטא, וכן עתה דבר בחכמה השנית והתנה לקיומה האהבה.
כמ"ש ר"י ז"ל שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו החכמים ולא יסור ימין
ושמאל ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאם, ואל"כ איך יתכן להיות מעשיו מרובים
מחכמתו, וכבר ידעת כי מצות ל"ת סוד היראה, ומ"ע סוד האהבה. גם יתכן לפרש
כי החכמה הנזכרת בזו המשנה אינה חכמת עשיית המצות, כי אם החכמה העליונה
חכמת הקבלה, והיא ידיעת טעמי המצות, ועליה אנו מתפללים בכל יום והאר עינינו
(במצותיך) [בתורתך], כי מה חסרנו באומרנו ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד
וללמד, שאמרנו אח"כ והאר עינינו (במצותיך) [בתורתך], א"ו אנו מכוונים לחכמה המפוארה
הזאת, שעליה אמר (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ולא אמר דוד כן על
דיני שור מועד ושור תם, ואף לא על דיני איסור והיתר שהיו נשי ישראל בקיאות בהם,
אלא על זו החכמה שאין לה סוף, כי כל תקותנו אינה אלא אל מול ההצלחה הזאת,
כי מתוכה נהיה דבקים בשמו הגדול, וחכמת עשיית המצות אינה כלום אם לא תבוא
לידי מעשה, ועליה נאמר לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזו החכמה מאת ה'
מן השמים לטוב לפניו יתננה, ואף אם תמצא יודעים בטיבה אם לא קדם להם חסידות
א"א לידע אותה על אמתתה, ונדמים יודעים ואינם יודעים. ועליה התפלל מרע"ה
(שמות לג) אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך, תלה אותה במציאות החן,
והש"י השיבו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני. ועל השלם
המגיע למדרגה זו נאמר (ההלים צא) אשגבהו כי ידע שמי, שוה לאומרו ואדעך בשם,
נמצא כי שתי חכמות במצות. הא' קודמת למעשה, והב' מאוחרת. ודע שהמעשה דבק
עם השניה בעצם והם דבר אחד, ועם הראשונה במקרה והם שני דברים, ועליהם אמרו
ישראל נעשה ונשמע. ולזה אנו דומים למלאכים כמונו כמוהם, אמרו ז"ל בשעה שאמרו
ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גלה להם רז זה שמשתמשין בו מלאכי השרת,
שנאמר (תהלים קג) עושי דברו לשמוע בקול דברו, המלאכים שהם שכל בפעל, העשיה
מוקדמת והשמיעה מאוחרת, ואנו בעלי חומר הענין בהפך כי השמיעה הכנה לעשיה,
אבל האיש השלם אשר הגיע לעשיית המצות כתקנן ומצא חן בעיני ה' אלהיו מצדו
והאיר עיניו והודיעו דרכיו, יראה עולמו בחייו. אמרו ז"ל עתיד הקב"ה להראות להם
לישראל טעמי המצות, וזה להם גמולם חלף עבודתם בזה המציאות. ואל זה האור
הגדול רמז הנביא (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה', ולא השיגו ישראל זה הענין הנכבד
עד שהבינו קצת מסודות טעמי המצות והתורה וטעמו מתיקותם. ועם זה יתבארו
הכתובים, שאמר תחלה (שמות כד) ויבוא משה ויספר לעם וגו' ואמרו נעשה, ואח"כ
אמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ויש
לתמוה מה חסר הכתוב למעלה שחזר ואמר ויקח, והלא כבר אמר למעלה את כל
הדברים