פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל שלישי ל
מבוכה זו. וזה כי החכמה על שני דרכים. חכמה בכח, הוא מה שמזגו שוה ויש בו
הכנה לקבול החכמה, ועל זה כתיב (שמות לא) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, (דניאל ב)
יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. הא' בכח, והב' בפעל, כשילמוד התורה
תצא מן הכח אל הפעל, כי טבעו מסייעו לקבלה כמו שמסייע לזרע החרישה וההשקאה.
ומי שהוא חסר מההכנה הוא נקרא בור, וזה א"א להיות ירא חטא. אמנם מי שהוא
מוכן לקבל החכמה צריך ליזהר מכל טנוף, כמו שעושה הרופא שמנקה הגוף תחלה
ואח"כ זן אותו, כן המוכן אל החכמה צריך לנקותו תחלה ביראת ה' ואחר כך ילמוד.
ולענין הקושיא יפה תירץ, אבל לפירוש המשנה עדין צריכים אנו לרבינו יונה ז"ל
לדעת איך תתקיים בידו מתוך יראת חטאו. וזה לשון ה"ר יונה ז"ל. לענין ההשתדלות
נאמר הדבר הזה, כי המשתדל לדעת חכמה כדי שידע לשמור את נפשו מחטוא, החכמה
תתקיים בידו ונמצא פורש מן העבירות, אבל אם כשלמד לא כיון כי אם להשכיל
וללמוד, (אם) [אז] לא תתקיים בידו, והדין נותן. עוד כתב פירוש אחר, כי מי שהוא
ירא חטא הוא שמח במה שלמד, כי היא מאשרתו ללכת בדרך שהורגל ולבו מוסיף בה
אהבה, אבל בזמן שחכמתו קודמת ליראת חטאו נמצא שאין החכמה מונעתו מן העבירות
שהורגל בהם, וסופו לבעט בה לפי שדומה עליו כמשאוי, עכ"ד. אמר שלמה ע"ה
(משלי יז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, בכל עת אוהב הרע ואח
לצרה יולד, וי"ל והלא העוסק בתורה אע"פ שלא למד כלום שכר עסקו וידיעתו אתו,
ואיך אמר שכיון שאין לו לב לקנות חכמה שטרחו לשוא. ועוד יש להבין מה שאמר
אחר כך בכל עת אוהב הרע, מה ענינו אצל הפסוק הזה. וכתב ר"י ז"ל שלב בכאן
הוא המדות הטובות, כאומרו (שם טו) ושומע תוכחת קונה לב. והדבר כמוהו, יאמר
כי המחיר ביד חסר המדות, לא סוף דבר שאין בו תועלת, כי החכמה לא תכשירהו כיון
שהוא מעוות, אלא אף חזיק היזק גדול, כי החכמה מוציאה כח האדם אל הפעל, ומי
שהוא רע המדות יוסיף ברעתו, גם בעת למידתו החכמה אוהב להרשיע, וזה תכליתו
בלמידתו, ואח לצרה יולד, שיחזיק ידי עושי רשעה ומביא צרה בחכמתו וטענותיו,
נמצאת חכמתו תקלתו. וכמה נאים אלו הפירושים ושניהם כאחד טובים, ותכיר מהם
חכמת סמיכות זו המשנה לעליונה, כי השוכח דבר ממשנתו, יראת חטאו שלא קדמה
לחכמתו גרמה לו, ולפיכך מתחייב בנפשו, כי האוהב הדבר לא ישכחהו, אמר (שם ד)
בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך, אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך, כי חיים הם
למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. לג' סבות יטעה האדם במצות וטעותו קרובה למזיד,
הא' שלא למד שהחדש אסור גם לא שמע גם לא פתח אזנו, ועליו נאמר (שם יט) גם
בלא דעת נפש לא טוב. הב' שלמד אבל שכח. הג' שהוא יודע איסור החדש אבל
איננו מרגיש בדבר, עבר על שדה ולא נתן אל לבו אם היה זה איסור חדש ואם
לאו, וזה יקרה למי שלא למד להזהיר את נפשו רק לדעת לבד כאשר ישאלוהו,
וזה וזה לא נכנסה החכמה בלבו רק יודע בדבר שפתים. אמר על הא' לדברי הקשיבה וגו',
וידבר ה', ויאמר ה' לאמר, ואחר שלמדת אל תשכח, והוא אומרו (שם ד) אל יליזו
מעיניך. וכנגד הענין הג' שמרם בתוך לבבך, ונתן טעם ואמר (שם) כי חיים הם
למוצאיהם, אם ישמע אדם דבר במה שיוכל לחיות חיים ארוכים האם ישכח הדבר ההוא.
והכלל מן המשנה הזאת כי חכם ירא חטא מכבד את התורה בעצמו ובזולתו, בעצמו
כי אחר שכוונתו בלמודו לא היתה כי אם ליראה את השם הנכבד, והחכמה בלב
מזכרת, על כן תיקר החכמה בעיניו הפלא ופלא. בזולתו כי הבריות אומרות עליו ראו
פלוני שלמד תורה כמה מתוקנים מעשיו אשרי רבו שלמדו תורה אוי לו למי שלא למד
תורה. והחכם בלתי ירא חטא בהפך, כי הוא מבזה החכמה שמונעתו מתאוותיו
הבהמיות, והבריות אומרות עליו ראיתם פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו
אוי