מסכת אבות פרק שלישי
כח 
השלן אשר לפני מ: ה רכי הנינא כן ףכינאי אזמר הגעור בלילה וההלה
בדרד
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
תהיו ואמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך, ותאר כאן הש"י בשם מקום, לומר כי הוא
מקומו של עולם. ולא תחשוב שהשם ית' צריך אלינו אלא לנו התועלת כי אנו מטיבים
לעצמנו וממשיכים אלינו הנצחיות, כאומרו ואם אדבק בך חיי במותי. (ישעיה כח) את מי
יורה דעה, יגנה הרשעים המסתפקים בלמוד התורה במה שילמדו לקטנים גמולי חלב,
וכרובם כן יחטאו ויעתיקום מהתורה והמצות אל השקר ואל הכזב, הוא אומרו (שם) כי
צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם, כי במעט מהתורה יסתפקו, (שם) אשר אמר אליהם
זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבו שמוע. אמר כיון שהגעתם אל מנוחת
גופותיכם והיא עת האוכל, היה לכם להתעסק במנוחה האמתית ולהניח העיף הוא
השכל אשר נשתמשתם בו לצרככם, ולא אביתם שמוע אצ"ל לעשות אלא אפי' השמיעה
שהוא דבר קל לא אביתם. או יאמר זאת המנוחה תקרא מנוחה אם תניחו לעיף וזאת
המרגטה, ואם לא מנוחתכם הוא עמלכם ועצבון נפשכם, מסכים למאמר התנא. (שם) והיה
להם דבר ה' גו', יחזור ויגנה אותם על מיעוט התורה, ואמר כי זאת היתה סבה להמנע
מהם הדר התורה אשר בהם לגמרי, וה"א (שם) למען ילכו וכשלו אחור ונשברו, וטעם
אחור כי רצה השם ית' להעלותם ממדרגת הב"ח אל מדרגת העליונים והם שבו אחור,
שהם פחותים מהבהמות, כי הבהמות לא יענשו אחרי מותם ואלה יונחו לדראון עולם
רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה וכו'. כל מי שבלבו מחשבה קבועה,
בעתות הפנאי הוא נושא ונותן בה, ואנחנו חייבין לזכור תמיד התורה, וזה יסוד
היהודי אשר בחר בנו מכל העמים, אמר (ישעיה מו) זכרו זאת והתאוששו, כמו (עזרא ד)
ואושיא יחיטו, זכרו התורה ועשו יסוד היהדות בלבבכם, על כן מי שבשעות פנויות כאלו
איננו זוכר התורה מתחייב בנפשו. וראה קשר המשניות, כי זה התנא דבר על יסוד
הנפש, ור' נחוניא דבר על הבנין, והוא קבלת עול התורה, ור' חלפתא דבר בפרי הבנין
והוא שכון השכינה, וימלא כבוד ה' את כל הבית אשר בו מתקבצים לעסוק בתורה. וכבר
כתבתי במשנת מרבה בשר כי כל מה שנברא בזה העולם הכל הכנה לתורה, כדמיון
המלח לבשר, ולכן המרבה בהם מפסיד עצמו. והמרבה בתורה הוא להפך, כי הוא אחוז
בעץ החיים כי התורה קיומו של עולם. ולפיכך אמר זה החכם הנעור בלילה הנתן
למרגוע הגוף, וכן המהלך בדרך יחידי, שמרוב תנועת הגוף נמס משמן בשרו, ולפיכך
מפנה לבו לבטלה שלא להוסיף חלישות על חלישות, לא די שלא עלה זה בידו אבל
מתחייב בנפשו, כי הדבק בבוראו ית' מושגח ממנו ולא יניחנו למקרים כי לא ינום ולא
יישן, ואף אם יתיש כחו לשעתו, עליו נאמר (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד. אבל אם שומר
הוא את עצמו באותן השעות ויחוש להמלט דרך טבע, אז סר ממנו הדבקות שבינו לבין
קונו, ובעת ההיא סר ממנו השגחת יוצרו, ואם תמצאהו שום רעה אינו כי אם בעבור
שהפנה מחשבתו מעבודת הש"י, שנאמר (דברים לא) על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות
האלה, ודרשו ז"ל (ויקרא יט) אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם, וא"ר יוחנן מאי
חלול השם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין. והראוי לומר כן כי כל
אדם בטבע מקרב עצמו אל מקום חיותו ובורח מן הסכנה, וכיון שהתורה היא עץ חיים,
המתרחק ממנה לא ימלט מא' משנים. או שהוא שוטה ואינו חושש לחייו, או שאינו מאמין
במעלת התורה התמימה שהיא מחיה את בעליה, ואם כן איזה חלול השם גדול מזה,
לא דבר התנא אלא כפי מה שיאות לנפש ההולך בדרך, או למי שנעור בלילה, ואף אם
לא ישקיף למה שנתחייבנו אל הבורא ית'. אבל היכול לעסוק בתורה במנוחות שאננות
והוא בטל אין קץ לענשו. ולזה אמר דוד ע"ה (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום
היא