

מסכת אבות פרק שלישי
דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום. שנאמר (יחזקאל מא) וירכר אלי 
השלח
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ו"ל
היצר וגבר עמלק, וכאשר ירים ידו בתורת משה וגבר ישראל, וזהו טעם מה שכתבו
בפירוש מקום, והבינהו כי נחמד הוא
זה השלחן. יש מפרשים מראשו של מקרא המזבח עץ שלש אמות אל תקרי אמות
אלא אימות כמו יש אם למקרא תורה נביאים וכתובים ואמרי לה מקרא
משנה ותלמוד, ורשב"ם ז"ל פירש פתח הכתוב במזבח וסיים בשולחן לומר בזמן שבית
המקדש קיים אדם מתכפר ע"י הקרבנות ושיר הלוים עכשו במקום הקרבן מאכיל העניים
ובמקום השיר מדבר בד"ת, ויש נוהגים לשורר פזמונים או מזמורים אחר הסעודה
ומנהג יפה הוא להפטר מן העונש, אבל העיקר הדבור ממש לומר איזה דין או חדוש
פסוק או הגדה. כי ג' חלוקות הם. צדיקים גמורים הא דאמרן. בינוניים המזמור. רשעים
ולא כלום. וכמו שמי שאינו מדבר ד"ת ממשיך עליו כח הטומאה, כך המדבר ד"ת ממשיך
עליו כח הטהרה דכתיב וידבר אלי זה השלחן. ולפי דברי קשר המשנה הפך מה שכתב
ה"ר ישראל וזה לשונו, כדי שלא תאמר הנה שאין לו לאדם לדבר בכל עת שיושב רק
בד"ת אמנם בעת האוכל שהאדם טרוד למלא נפשו כי ירעב והוא מתעסק בדברים
הגופניים אין לו לדבר בדברי קדש דברי אלהים חיים, לפיכך סמך משנה זו לומר כי
אף כשיאכל חייב בד"ת ע"כ. ולדברי אדרבה כי החיוב גדול כי עת המאכל מבחן ומצרף
לדעת אם אוהבים התורה או לאו. משל לאדם שיש לו בן במדינת הים שבעת שמחתו
יזכרנו, ואמר הכתוב (תהלים קלז) אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, ולכן בעת
האוכל שהאדם שמח, אם יזכור התורה נראה שאהבתה קשורה בלבו, וכשהוא שוכחה מתוך
המאכל אז יתלהב היצר ויתחזק על עמדו וכשל השכל ונפל. דמיון הנלחמים זה עם זה
ונפל האחד וקם האחר שמאז אין לו תקומה. ולזה ימנע ממנו מאז והלאה הדר התורה ויופיה
כלל העולה מזו המשנה שיש לו לאדם לעשות מן התורה עיקר ומן האכילה טפל והאנשים
עושים להפך ששמחתם אינה כי אם להשיג יום התענוגים, ועצבונם וצערם
כשלא ישיגום, אמר (משלי טו) כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד, ושניהם
תועים מדרך השכל, כי אין ראוי לאדם לשמוח אם לא ביראת ה' שהוא התכלית אשר
בעבורו נוצרנו, ואם זה חסר מה קנה, ולזה אמר (שם) טוב מעט ביראת ה' מאוצר
רב ומהומה בו, שאין בו יראת ה', והביא ראיה גדולה על זה (שם) טוב ארוחת ירק
ואהבה שם וגו', כי האנשים יבחרו לאכול ירק עם אוהביהם ולא יתאוו לאכול
תענוגי עולם עם שונאיהם, וק"ו בן בנו של ק"ו טוב ארוחת ירק ואהבת הבורא שם
משור אבוס והיותו מאשר נאמר בהם (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ולז"א
כל שולחנות, ואפי' יהיו כשלחן שרים הוא צואה אם אין שם אהבת הבורא. ולפי
שראיתי הדרוש הזה רב התועלת ראיתי להרחיב בו מדברי הנביא, שפירש כל מה שאמרתי
לא נפל דבר. אמר (ישעיה כח) וגם אלה ביין שנו ובשכר תעו וגו' כי כל שלחנות וגו'. יאמר
כי בסבת שישראל שכחו את התורה מצד היין, אבדה תורה מכהן ונבואה מנביא, והוא
כמו שפירשתי כי נפל אז השכל תחת היצה"ר ורמסו והפילו בל יקום. ואמר נבלעו מן היין
מצד היין, ופירש דבריו ואמר על מה עשה ככה כי אין חזון נפרץ (שם) יען כי כל שלחנות
וגו', כיון שלא זכרו ד"ת היה אותו המזון כאילו היה צואה בפועל ולא יזין כלל כמו שפירשתי
במשנתנו, ואם שרתה האמונה באומתנו הלא הוא על דבר קדושת האומה, וקדושתה
תלויה בדבר המאכלות, כי מן המאכל הטהור יעשה הגוף טהור להאציל עליו רוח אלהים,
יען לא התגאל בפת בג טמא, כי למאכלות מבוא גדול לקדושה או להפכה, לכן אמר כי
נסתלקה הנבואה מצד המאכלות הבלתי ראויות. וע"ז אמרה התורה (ויקרא יט) קדושים
תהיו