מסכת אבות פרק שלישי כו
ב רבי חנינא סנן הנהנים אומר הני מתפלל בשלומה של מלכות מלא
אש את עהו חיים בלעו: ג בכי הנניא כן תרךיון אומר שנים שיושבין
ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א) ובמושב לצים
לא ישב. אכל שנים שיושכין ועוסקים בדברי תורה שכינה שרויה בינידם.
שנמר
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
תכריע, הזכיר בסוף שגם מזו שהיא החמורה תצילהו, ולחומרתה הזכיר להצילך פעם
אחרת, והוצרך להזכיר טענה גדולה להראות האשה הזרה, ואמר איש עני איך תבטח
בה שאין לה ברית עם אלוף נעוריה ועם אלהיה, ואיך תכרות ברית עמך שבן לילה
תתחבר ובין בקר תפרד ממנה
ב רבי הנינא סנן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה
איש את רעהו חיים בלעו. ולא היו משגיחים באזהרות עקביא. ורצה
בזה כי המתייסרים מעצמם מועטים לכן הזהיר על המייסר מחוץ. וטעם רעהו, כי לא
די שהגדול מחבירו בולעו כדגים שבים אלא איש את רעהו השוה לו בלעו
ג רבי חנניא בן תרדיון אומר שנים שיושבים. דע שהשלמות מהשלם עולה משני
דברים יחד. הא' מהיותו נבדל מעון, והב' בעסקו בדברי תורה, וכן אמר דוד
המלך עליו השלום (תהלים א) אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ה', ולכן סמך רבינו
הקדוש דברי אלו התנאים המדברים על ת"ת לדברי עקביא. ויתכן כי בא לומר שהמונע
האמתי מן העבירות הוא השתדלות בדברי תורה כי כל שלבו פנוי מן התורה א"א לו
להנצל מן החטא. ולכן קרא לבטלנים לצים. והנה הסבות אשר יחייבו את האדם להמשך
אחר העבירות הם ג'. א' כי התאוה נטועה בלב האדם, כאומרו (בראשית ח) כי יצר
לב האדם רע מנעוריו, הב' שיערבו לו העבירות לא כן התורה והמצות, הג' כי תאות
היצר רבה ועוזריו עצומים, כמו שהמשילו שלמה ע"ה למלך זקן וכסיל. וכאשר יסלק האדם
שני המונעים, זה השלישי קל מהרה יסתלק, כי מעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר,
כמו שמעט מן האור יבריח הרבה מן החשך. וז"ש שלמה ע"ה (משלי ב) כי תבא
חכמה בלבך, כמו התאוה, ודעת לנפשך ינעם, כמו התאוות הגופניות, הנה קל מהרה
יסתלק, (שם) להצילך מדרך רע, ואפי' מן האשה הזרה שהיא שקולה כנגד כל העבירות
שבתורה
ואין ביניהם דברי תורה. ה מפני שלא אמר ואין עוסקים בתורה כמ"ש בסוף, אמרו
בזה שהרצון בו ע"ד וכל מעשיך יהיו לשם שמים, שצריך האדם לכוין כל מעשיו
שיצא מהם דבר לעבודת הבורא. ופירוש יושבין ועוסקין בסחרותם. ונ"ל כי ההפרש שיש
בין ד"ת ובין [עסק] התורה, כי דברי תורה פסוק או הגדה או שמועות פשוטות, ועסק
התורה ע"ד פלפול וסברא להוציא הדבר לאמתתו. ולזה אמר שנים שיושבים ואין ביניהם
אפי' ד"ת שהוא דבר קל שהוא מושב לצים, אבל לא יתחייבו בעצום בעסק כי אין הכל
מוכנים לכך. אבל שנים שיושבים ועוסקים ע"ד פלפול שכינה שרויה ביניהם. ואמר
אבל, לפי שהדברים שנזכר לעיל שלא יענש אדם בביטולם יחשב עליהם שאין שכר
גדול בקיומם, אמר כי העוסק בתורה יש לו שכר גדול, והטעם כי עונש בטולה לפי
גודל שכרה, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, ואמרו כי הראיה מסוף הפסוק כי אם בתורת
החפצו, כאילו אמר לפי שהוא בתורת ה' חפצו לא ישב במושב לצים שאין בו תורת
ה'. ולי ראיה גמורה היא מהפסוק שהזכיר, היש ליצנות גדולה ממי שאמרו לו מנה
זהובים שעה אחת וכל שתמנה יהיה שלך והוא בטל, הלא הוא מתלוצץ מהזהובים ומבזה
אותם, כן הבטל מד"ת אחר שיודע השכר הגדול הזה אינו כי אם לץ ממש. וכן אמר
החכם