
פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב""ץ ז"ל שלישי
מהטוב ולא ידעו ולא יבינו וכו'. וסוף דבריו כי הפורק עול תורה ועול המצות נחשב
כעובד ע"ז. ודוד ע"ה בראש ספרו הזכירם שלשתם (תהלים א) אשרי האיש, על הדרך
הא' אמר אשר לא הלך בעצת רשעים, הזכיר הליכה, כמו (דברים כט) כי בשרירות לבי
אלך, (תהלים פא) ילכו במועצותיהם, והזכיר עצה כי הם יסתירו דעתם מההמון. ובדרך
חטאים לא עמד, (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ובמושב
לצים לא ישב, הוא מושב יושבי קרנות כמו שאמרו ז"ל שנים שיושבים ואין ביניהם
ד"ת הרי זה מושב לצים. והנה זה האדון הזכיר ג' דרכים מתוכם יהיו נצולים מאלה
הדרכים הנזכרים. דע מאין באת מטפה סרוחה, ותנצל מכת הרשעים האומרים עזב ה'
את הארץ. וזה כי איך יתכן שמהתחלה פחותה וגרועה כזו יצא נמצא נכבד משכיל
החכמות על אמתתם, מבלי השגחתו ית' הפרטית באדם, ואחר הקדושה שעניינה על
ההשגחה כאומרו מלא כל הארץ כבודו, אתה חונן לאדם דעת. כי א"א שהדעת אשר
באדם יהיה ע"י אחד מהנבראים, כמ"ש (בראשית א) נעשה אדם בצלמנו, כי הארץ תספיק
להוציאו חי, לא לתת לו הדבור וההשכל, כמ"ש הר"ן שם, ואם תעיין במזמור (תהלים קלם)
ה' חקרתני ותדע, תמצא שמכאן הוכיח דוד ההשגחה, אמר גלמי ראו עיניך, וכן כתוב
(שם ח) מפי עוללים ויונקים, משא"כ בבהמות כי לא יעלו מיום הולדם עד יום מותם רק
בחוזק גופם וגדלו כמו הצמחים. והתנא חידש שאמר הסתכל בטפה סרוחה שבאת ממנה
ותכיר כי יש אלהים בארץ ותשבר מתלעות עול האומר בלבו אין אלהים. ולאן אתה
הולך למקום עפר, ותבדיל התענוגים והחמדה והקנאה ותנצל מן החטאים. ולפני מי
אתה עתיד וכו'. ותנצל מכת לצים המוציאים כל ימיהם לבטלה, כי בחשבך שיש לך
לתת דין וחשבון איך תוכל להתאפק לראות ברעה אשר תמצאך ביום שידובר בך
תמו דברי עקביא המסולאים בפז להרחיק אדם מן העבירה. אמנם אחשוב כי התנאים
הבאים אחריו נתנו כלל גדול להציל האדם מן העבירה. והוא כי יעסוק בתורה
יומם ולילה גם בשכבו גם בקומו לא תתפרד אהבת התורה ומחשבתה מלבו, כדי שלא
ימצאו העבירות לב פנוי להכנס בו. ואשים לך משל לשני בני אדם מאמינים בתורה
אמונה שלמה, כמי שראה המלך ולא יוכל להכחיש מציאותו, והאחד לא היה הוגה בד"ת
ופגע בדבר ערוה ונכנסה החמדה בלבו יען מצאו פנוי, אפי' יתרו בו לא יפרוש מן
העבירה ולא יסור ממנה אחד שנתמלא מהחמדה ההיא לא יאזין מה שיאמר לו. והנה
השני היה חושב בד"ת לא נכנסה החמדה בלבו כי לא נתן עיניו בה והוא ניצול מכח
תורת אלהיו אשר בקרבו, כאומרו (שם לז) תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו, ולז"א
המפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו. שלמה ע"ה ביאר כל מה שאמרתי לא נפל דבר (משלי
ב) כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם וגו' להצילך וגו' העוזבים וגו' השמחים וגו'
להצילך וגו' העוזבת וגו'. הזהיר בפסוקים הקודמים על אהבת החכמה ובקשתה בכל
עוז. אמר כי תכנס בלבו ושם תהיה תחנותה, באופן שלא תוכל להכנס חמדת העבירות
בו בשום צד, ובזה תצילהו מדרך רע מאיש ההוא היושב במושב לצים, כמו שנודע
מעניינם שהם מדברים עם האנשים שפתי חלקות להתלוצץ בהם. העוזבים ארחות יושר
ם החטאים. ולז"א ללכת בדרכי חשך, כאומרו (תהלים א) ובדרך חטאים לא עמד,
מורה על ההתמדה עד שהתירו עצמם אל כל שתשאלם תאותם, אמנם הם אינם שמחים
מזה, כי בהעלותם על לבבם דרכיהם וחושבים ביום הדין אע"פ שהוא מסופק אצלם
יתעצבו ויחר להם, אלא שיצרם מכניעם ומשעבדם. (משלי ב) השמחים לעשות רע.
והזכירם ממטה למעלה, לומר כי זו גוררת זו, והוא מה שחידש על דברי דוד אביו, כי
מהביטול יבוא לידי עבירה, ואחר התנהגו בעבירות ימים רבים יעלה למינות, כי טבע
כל אדם להתנחם מרגזו ומעצבונו, ולא יוכל למצוא מנוחה יותר בקלות מעקור את הכל,
ואז ישמח בעשותו הרע. ולפי שכל העבירות בכף מאזנים וגלוי עריות בכף שניה
תכריע