פרק פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל שלישי כה
העבירה. הב' שהבחין בשכלו גנות העבירה וגודל המצוה עליה ונמנע. לאלו הב' אמר
קרוב ה' לנשברי לב, אבל לא יושיענו אלא שהוא קרוב לו שבקראו אליו יענהו, אבל
דכאי רוח יושיע ולא נשברי הלב. ובאומרו מאין באת כיון לשבר הלב בטבע, ובאומרו
ולפני מי כו' כיון לשבר הרוח ולדכאו. ובכן הותרה הקושיא. וטעם הכפל דע מאין
באת, והיה די שיפרשם לומר ראה קלות אלה הדברים, כי הפוגע את חבירו בתחלת
דבריו שואלו מאין באת, ולאן אתה הולך, ולמה, ואע"פ שהיינו מדקדקין כך מתוך מאמרו,
רצה לפרסם מאמרו ולהודיעו לרבים. ד"א הגאוה סבת כל העבירות, וסבות הגאוה
ג', תכונת הגוף יופי גבורה, עושר, וחכמה, אל יתהלל חכם בחכמתו, ובמשנת מאד
מאד הוי שפל רוח תמצא מאמר נאה מודיע כי כל אחת מאלה הסבות מביאה את
בעליה לעבירה גדולה, היופי והגבורה לעון אשת איש, דכתיב (משלי ו) ואשת איש
נפש יקרה תצוד, יופי גבורה. העושר להסרת הבטחון דכתיב (איוב לא) אם שמתי זהב
כסלי. החכמה לדבר על ה' תועה ולהתחכם על בוראו ית', [לזה אמר] מאין באת
מטיפה סרוחה ותעקור גאות היופי. והמשל אותו נזיר דשמעון הצדיק (נדרים דף ט:). ולאן
אתה הולך לקבר, ואין שם בית מדות ועליות מרווחים, כאותו מעשה של הבעל תשובה הלא
הוא כתוב על ספר הישר. ולפני מי אתה עתיד, שלא תועיל שם חכמה. ועוד שכפי חכמתך
ידינך כמעשה דר' יוחנן בן זכאי (ברכות כח): ד"א כל המשנה מדברת בשברון הגאוה,
כי המתגאה יתגאה לג' סבות, ממה שממנו, וממה שבין, וממה שאליו, (תהלים קלא)
ה' לא גבה לבי, ביחסי, ולא רמו עיני, בהיותי יוצא ובא לפני העם, ולא הלכתי וגו',
להיותי נמשח בשמן המשחה. מאין באת, מה שממנו, ולאן אתה הולך, מה שבין,
ולפי מי וכו', מה שאליו, ואיך תתגאה לפניו והלא הוא שונא בטבע הגאים, כאומרו
(שם צג) ה' מלך גאות לבש, כל אומן סאני לחבריה. ואמרו דרך צחות שאומר לגאה
אין אני ואתה יכולים לדור כאחד, ויורה לך זה אומרו ולפני מי וכו', שהיה ראוי לומר
ודע שאתה עתיד ליתן, אבל אמר ולפני מי שהוא שונא הגאים. ויתכן לפרש טעם
ולפני מי וכו' אע"פ שהזהרתיך שתהיה שפל בעיניך, אל תט אל קצה אחרון, כי תאמר
בלבבך איני נערך למאומה ואיך יתכן שיביאני הש"י במשפט על כל נעלם, אלא ודאי
דע כי עם כל זה אתה עתיד וכו', מכאן תבחין כי סוד גדול להש"י בך. ואמשול לך
משל למה הדבר דומה למלך שעבר בדרך אחד וראה נער אחד שאינו זריז ונחמד רק
לבוש בלויי סחבות נבזה מאד ולקחו עמו וחבקו ונשקו, הלא כל רואיו יאמרו כי סוד
גדול למלך בו, ואילו היה זריז ומהיר ונחמד לא היה מבוא לחשוב ככה, ויתכן לומר
שלעבד לקחו. וראה מה נחמד מאמר האדון הזה שצוה צואה ג' בה תתוקן מה שאפשר
שימשך מן הנזק בשני דרכים הקודמים (כמו שאמר) [כמו שפירשתי במשנת] והוי
מתאבק, ואל תרבה שיחה עם האשה, כאילו יאמר ראה שזה הסם הג' בו מהתועלת
ממה שבסמים הקודמים, וזו חכמה גדולה, כי בשערך שאתה עתיד ליתן דין לפני מלך
כל גאים אז תשפיל עצמך. וזה טעם ולפני מי, ולא אמר ואתה עתיד
עקביא בן מהללאל אומר וכו'. יש מפרשים על הגאוה. והביאם אל זה טבע מאמרו
מאין באת מטפה סרוחה, וכבר פירשתיה על זאת הכוונה. ויש מפרשים אותה
על כל העבירות. ולפי זה אני אומר שהזהירנו מהכשל בג' דרכי חשך ואפלה, בהם
נכללים כל מיני העבירות כלם. הא' דרך חשך ואפלה העוקרת את הכל האומרת עזב
ה' את הארץ, הב' המשליכים עצמם אחרי התאוות הגופיות, אין מעצור לפניהם בין
אסור למותר נשים נכריות ומאכלות אסורות, ואע"פ שהם מאמינים שיש דין ויש דיין
הנה הם נמכרים ביד יצרם לא יתנם השב רוחם. והג' הם כת הבטלנים, כי אע"פ
שלא יעשו עבירות חוטאים חטאה גדולה לבלתי עמוד על נפשם ולתקן צדה לדרכם
בהיות לאל ידם לעשות. כתב רבינו יונה ז"ל, רבים חושבים כי לא תאבד הנפש בהמנעה
[מסכת אבות] ד מהטוב