מסכת אבות פרק שלישי
כד ד
ע מאין באת. ולאן אקה הולף ולפני מי אקה עתיר לתן דין והשכון.
מאין באת מטפה סרוףה. ולאן אקה הולף למקום עפר רמה ותולעה. ולפני י
עתיד לתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש כרוך הוא
רבי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
המדומים, הג' בחשבו שאין דעת וחשבון בשאול אשר הוא הולך שמה. והאדון הזה
הפליג להזהיר במוסרו זה לבל יחטא האדם בשום צד, ואמר כנגד הא' דע מאין באת
ולא תתגאה, וכנגד הב' ולאן אתה הולך, כי כל קניניך לא יועילוך ויהיו כאין וכאפס
תענוגיך, אדרבה יהיו למשא עליך כמאמר התנא מרבה נכסים מרבה דאגה, וכנגד
הג' ולפני מי וכו'. ובויקרא רבה הוציאו כל זה ממלה אחת. (קהלת יב) וזכור את בוראך
בריאתך, בורך הוא הקבר. בוראך הקב"ה כמשמעו. ואם כונת התנא כדברי זה המפרש
אומר אני שסדרו נאות מאד מב' פנים, הא' שהחטאים הם ג' מינים, א' כי יחטא
איש לאיש, ב' בינו לבוראו, וזה יתחלק לב', מעשים, ודעות, כנגד הא' אמר מטפה
סרוחה, וכנגד הב' לאן אתה הולך, ואל תחטא בתענוגים נשים נכריות ומאכלות
אסורות, ואפי' מן המותר תפרוש את עצמך, וכנגד הג' ולפני מי, לפני חוקר לב
ובוחן כליות אשר לא יפלא ממנו דבר. ונמצאו לפי זה דברי התנא מכוונים עם דברי
רבינו הקדוש בתחלת הפרק השני כמו שפירשתי, כי שם כלל כל אלה הג', מדות,
מצות, דעות, אלא שרבינו הקדוש דבר בענין עשיית המצות, וזה התנא לפרוש מן
העבירות. ואע"פ שזה הפירוש נכון בעיני יש לחוש לאחד מגדולי הדור שהקשה כנגדו.
תחלה כי זו הסבה לא תספיק לבלתי התגאות אדם על חבירו, כיון ששניהם מהרכבה
אחת ובענין אחד נוצרו, ובודאי שהיא סבה עצמיית לבלתי התגאות על הגלגלים או על
המלאכים. ועוד כי מן הנראה כי בזכור כל אדם מאין בא יבוא לידי עבירה, כי בזה
יהיה התנצלותו גדול על חטאתיו, וכמו שטען דוד ע"ה (תהלים נא) הן בעוון חוללתי,
ומשה רבינו ע"ה (שמות לב) למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול
וביד חזקה, אדרבה יש לאדם לחשוב קדושת נפשו ומעלתה, ושאין ראוי לחלל קדושתה
בטומאת העבירות, והש"י שעתיד להביא בדין הגוף עם הנפש, הנפש יתבע תחלה כאומרו
(תהלים נ) יקרא אל השמים מעל, ואמרו ז"ל משל לכהן שהיו לו שתי נשים האחת בת
כהן והשנית בת ישראל וטמאו את העיסה על מי הוא כועס, ובפירוש אמר שלמה
(קהלת ה) האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. ירצה אל תחשוב
להתנצל בפחיתותך על שגיאותיך, כי אתה יחיד בתחתונים כמו שהוא יחיד בעליונים,
ואמר (שמואל א טו) הלא אם קטון אתה בעיניך, ומצד זה אתה מתנצל. ראש שבטי
ישראל אתה, ולכן היית ראוי לדקדק מאד בכל מעשיך. וכן אמר הכתוב (איוב יד) אדם
ילוד אשה וגו' כציץ יצא וימל, אף על זה פקחת עיניך. באומרו ילוד אשה רמז לטפה
סרוחה וכמו שנפרש בע"ה, קצר ימים, לאן אתה הולך, כלל ואחר כך פרט, כציץ יצא
וימל, והוא הענין בעצמו שכיון התנא, מטפה סרוחה, לא שהיא סרוחה שאינה ראויה
שיולד העובר ממנה כמ"ש חז"ל, אלא ודאי כיון להעדר הקודם להויה, והוא ענין דברו
כציץ יצא וימל מתחלה ואחר יברח כצל, קצר ימים הולך מיום אל יום לבית עולמו. וזה
הענין מבאר דברי התנא שאמר ולאן אתה הולך ולא אמר ולאן אתה עתיד, כי בכל יום
ויום אדם נוסע ומתקרב אל המות, כאומרו (תהלים פח) עני אני וגוע מנוער, והחכם
עיניו בראשו כשאמרו לו שינהג קלות ראש בעצמו, אמר איך אשמח והנה אני מת עתה,
ולזה דקדק (ברכות לא) ויי לן דמיתנן, לא אמר ויי לן די נמות, כי עתה בעת ובעונה
הזאת אנחנו נוסעים אל המות מרגע לרגע ואיך נשמח, וכמו שאמרו לו תלמידיו ואנן
מה