
מסכת אבות פרק שני
שמים: טו רכי שמעון אומר הוי [היר בקריאת שמע ובקפלה וכשאקה מפלל

פירוש מהרב החסיר ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
משלי בפסוק (שם י) הון עשיר קרית עוזו מחתת דלים רישם, פעולת צדיק לחיים
תבואת רשע לחטאת. העשיר הבוטח בעשרו והדל הנדכה בדלותו שניהם שוגים, כי
אין לו לאדם לשמוח אלא בפעולות הטובות, ולא לדאג אלא בפעולות הרעות, וזה כי
כל פעולות הצדיקים מביאים אל החיים, כי כל מעשיהם אפי' דברי הרשות לשם שמים,
ותבואת הרשעים וכל הצלחותיהם כלם הכנה לחטאת, כי הם מחזיקים ידי רשעים
כמוהם, וא"כ אף על פעולות הרשות יענשו, וזה הפסוק תשובה לכל המצטער בדלותו,
ואין ראוי לעשות כן, כי אם הוא ירא ה' יצטער על אבדן נפשו ולא על אבדן גופו,
וגם הוא תשובה לרשע המתהדר בהצלחותיו, כי הוא נענש עליהם ושמחתו לאנחה
רבה. והוכיח הרב זה הפירוש שהיה ראוי לומר תבואת רשע חטאת. ודברי פי חכם חן
טו רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה. כבר כתבתי כי מדת היראה
אשר היה מתואר בה זה התנא, מעלה גדולה עד מאד, שמורה היותו
דבק בהש"י, כי הוא מדקדק מאד במצות ואינו בוטח בזכותו כלל זולתי בחסדו ית',
כיעקב ואברהם ע"ה. ועל זה סובב דברו כמו שתשמע בס"ד אחר זה
המפרשים ז"ל פירשו אל תעש תפלתך קבע, משאוי, כעבד ישאף צל ועבודתו למשא עליו.
וזה הפירוש אינו נכון, ועוד היה ראוי לומר אל תהי תפלתך קבע. ועוד איך
יקשר לפי דבריהם אלא תחנונים, הראוי לומר אלא בהמתנה וביישוב, ועוד הראיה (שהרי)
[שהביא] אינה מן הענין. והנ"ל אע"פ שתהיה זהיר בק"ש ובתפלה אל תעש תפלתך קבע,
ר"ל עיקר בהשגת בקשתך, ואל תתלה כלל בכוונתך, אלא תחנונים, כשואל על דרך חסד
וחנינה. והביא ראיה מוחלטת על זה, כי חנון ורחום הוא, ומצד טובו הגדול הוא
מרחם על בריותיו לא מצד זכותם, אלא שהמתפלל מעורר הרחמים. אמרו ז"ל ירד ר'
אליעזר לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך
אלא אתה ונענה. והטעם כי ר' אליעזר הגדול היה לו זכות אבות ובטח בזכותו ובזכותם,
ור' עקיבא לא היה לו זכות אבות ולכן היה מתחנן מצד טובו הגדול ודבריו יוכיחו ונענה,
ומפני גדולת וזכות נפשו של ר' אליעזר לא היה מעביר על מדותיו, ור' עקיבא היה
שפל בעיניו מאד לא היה מעריך עצמו לכלוםאא, אמר דוד (תהלים נב) ואני כזית רענן
בבית אלהים בטחתי בחסד אלהים עולם ועד. כלל כל דברי התנא, אמר שהיה זריז
וזהיר בק"ש ותפלה קיץ וחורף כזית שעלהו רענן לעולם, ולא ימנעהו קור וחורף וקוצר
לילות הקיץ להשכים לבית להים, ועכ"ז לא היה בוטח על תפלתו כלל זולתי בחסד
אלהים עולם ועד. ואומרו עולם ועד חוזר לחסד אלהים שאין לו תחלה וסוף, מה
שאין כן זכותו שיש לו תכלית, וזה כי הבוטח בזכותו מגיע עד שמים, והעובד על
מנת שלא לקבל פרס אין קץ למתן שכרו, כי הוא מושגח מאתו ית' פנים בפנים ועניינו
מעל שמים. ועמדתי על זה ממה שמצאתי באלה הדברים רבה פרשת ואתחנן כשעלה
משה למרום הראהו אוצרות, אמר לפניו רבש"ע הללו למי, אמר לו לעמלי תורה,
הראהו אחרים ואמר לו הללו למי, ואמר לו הללו לגומלי חסדים, וכן הרבה כיוצא
בזה. אח"כ הראהו אוצר גדול מאד אין קץ לו, אמר לפניו זה למי, א"ל מתנת חנם.
כששאל משה בזכות התורה לא נתנו לו, וכן מפני כמה דברים אחרים הנזכרים שם ולא
נתנו לו, אמר איני שואל אלא מהאוצר הגדול הה"ד ואתחנן. אמר הקב"ה הדא הוא
דאמרי אינשי עול חיויא בביתך ולא בר נש דאית ליה עיינין, הורו כל מה שכתבתי
הוי זהיר. כאשר חקרנו אלה הב' מצות מצאנו בהם ד' מעלות על שאר המצות, ב' על
כלן וב' על רובן. א' כי כל המצות התלויות בזמן אין זמנן קצר כאלה, כי כל
היום