מסכת אבות פרק שני
כא
תכוה שנשיכתן נשיכת שנעל וטקיצתן עקיצת שקרב ולחישתן לחישת
שרף וכל דבריהם כנהלי אש: יג בכי יהושע אומר עין הרע ווצר הרע נת
הבריות מוציאין את האדם מן העולם: יד בכי יוסי אומר יהי ממון חכרך הכיב
שיך כשלר ובתקן צמך ללמוד תורה שאינה ירשה לך וכל מעשיך יקיו שם
שמים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל

הנשיכה ויוכל לחיות, אין הדבר כן אלא נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב
ולחישתן לחישת שרף אשר לא ישמע לקול מלחשים
דא בזו המשנה יש לדקדק שני דברים. הא' אלה הדברים עם מה הם נקשרים. ב'
הלא פתגמין תלתא ייעד ואנא חזינא ארבע, עד שאמר אחד מן המפרשים שוהוי
מתחכם דבר נוסף הוא, ולא ידעתי למה הוסיפו בזו יותר מכלם. והנ"ל שהוא דבר
אחד בדרך ארץ, ב' במצות, ג' בתורה, כאילו אמור יאמר שבאלו הג' יוכל אדם
להשיג השלמות, וכבר ידעת שהשלם בתורה יקרא חכם, ובמצות בעל הבית, ובדרך
ארץ עם הארץ, והחסר משלשתם נקרא בור. יהי כבוד, בדרך ארץ. ואל תהי נוח
לכעוס, תשלום זה, כי אם יכעוס עליו בקלות אין זה כבודו, הלא לא יכעוס האדם
כנגד מי שנתחייב בכבודו, וכאילו אמר אחר שאי אפשר שלא לכעוס אל תהי קל. וזה
טעם (קהלת ז) כי כעס בחיק כסילים ינוח. אמנם אצל המשכילים יעבור לא ינוח. וטעם
חיק כי כעסם נסתר לא יגלוהו, ושוב הוא כנגד המצוה, כי היצר בתחלתו מפתה האדם,
באומרו מעביר ראשון ראשון, ואחר שנתמלא עבירות אומר שלא תספיק תשובה. והוי
מתחמם כנגד התורה, ודמה התורה לאש לפי שתועלתה גדולה מאד, וא"א להיות
זולתה, והיא בחנם, וכן התורה, אמנם למתנהגים בה כמשפט, ואם יפשע בה היזקה
גדול מתועלתה, וז"ש והוי זהיר שלא תכוה, לומר כי יערכנה ויזהר בה לא יבזנה מפני
היותה בחנם
יג רבי יהושע אומר. כבר כתבתי כי כל המדות כלולות זו בזו, ואמר כי מעין הרע
יבא להתאוות בשל חבירו ולקחתו, וזה ישנאוהו הבריות ויזיקוהו ויצא מן העולם
בלא עתו. ואין צורך לבאר איך היו דבריו על פי מדותיו
יד רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך. כל דבריו בנויים על מדת החסידות, כי התורה
לא אמרה אלא ואהבת לרעך כמוך, לא ממונו, כי זה קשה הציור: והתקן
עמך ללמוד תורה. ידוע כי האדם לא יתחייב במצות אם אין לאל ידו, והזהיר כי
יסבב עצמו בענין שיחול עליו החוב. וכתב רבינו יונה ז"ל התקן עצמך כדי שתגיע למדת
החסידות, כדאמרינן ולא עם הארץ חסיד. גם יש בכלל התקן עצמך למעט בתענוגים, כמו
ששנינו כך היא דרכה של תורה
ובל מעשיך יהיו לשם שמים. אפי' דברים של רשות כגון אכילה ושתיה שינה ותשמיש
והשיחה כלם יהיו לעבודת בוראך. כשתאכל לא יהיה עיקר אכילתך להנאתך אלא
כדי שתהא בריא לעבודת הש"י, וכן כלם, נמצאת עובד את הש"י תמיד, כי הדברים
המגיעים אל הטוב טובים, ובהפך במעשים הרעים, וכבר סופר על נזיר שעבר על
אדם שהיה חורש בשדה, אמר לו מה כוונתך בחרישה, א"ל הזריעה, ומה כוונתך בזריעה,
א"ל הקצירה, א"ל ומה תכליתך בקצירה, א"ל האסיפה אל הבית, ומה תכלית האסיפה,
אסיפת החיל להתענג בו ולהתכבד בתוך העם ולהתגבר על האויבים. אז הוכיחו הנזיר
ואמר יפה אמר הנביא לישראל (הושע י) חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש, כי
כיון שכוונתך בפרטים האלה לא היתה לשם שמים נחשב הכל לך לאשמה. והוא אומרו
(משלי ג) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. וכתב הרב רבינו יונה ז"ל בפירוש
משלי