
מסכת אבות פרק שני

דכרים רכי אלישר אומר יהי כבור חכרך הכיב עליך כשלך (אל קהי נום לכעום
וששב יום אחר לפני מיתתך נהי מקחמם בנגד אורן של חנמים והר היר בנלתן
שלא
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ר' אלעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך. אלו האזהרות כלם הכנה להשגת
החכמה, כי קניית החבר סיוע גדול ללמוד התורה כמ"ש וקנה לך חבר, וכמו
שאמר בדקדוק החברים, והזהיר בכבוד החברים כי בזה תתמיד חברתם ויהיה להם שכר
טוב בעמלם, ובפירוש וקנה לך חבר כתבתי מזה בס"ד. ואומרו אל תהי נוח לכעוס, אצלי
לפי שקלות הכעס ומהירותו כפי הטובות אשר קבל מי שעליו הכעס מהכועס, ולכן תגדל
לעולם קטטת הקרובים. והש"י מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, כי הם אשר קבלו
יותר מההצלחה האמתית, ולזה הזהיר אע"פ שתהיה זהיר בכבוד חברך ולא חטאת לו
והוא חטא לך, אל תהי נוח לכעוס. וכשתבדוק יפה תמצא זה המאמר נובע ממדתו ע"ה
שהיא עין טובה. וזה שהעויין את האנשים בעין רעה ימלא בטנו ממומי האנשים ובמעט
סבה כאובות חדשים יבקע, כאומרו (קהלת ז) כי כעס בחיק כסילים ינוח, שלקלות כעסם
ומהירותו כאילו שם תחנותו, א"כ מהירות הכעס מגלה קלון בעליו, אבל מי שהוא קשה
לכעוס מורה בנפשו שמעיין הדברים בעין טובה ולכן לא במהרה הוא כועס. אז"ל בג'
דברים האדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. ובחן מתיקות דבריהם, כי משתיית הכוס בבת אחת
תכיר מה שהוא רגיל לשתות כאילו גרת עמו ימים רבים. בכיסו, כי הרגיל לעשות צדקה
היא מזומנת לו. בכעסו, הוא מה שפירשנו, כי מן הנגלה תעמוד על המרירות וכוס
התרעלה אשר בקרבו. ולזה היטיבו חז"ל את אשר דברו כי הכועס כאילו עובד ע"ז, כי
כמו שהמודה בע"ז כופר בכל התורה כלה, לפי שעיקר התורה בנוי על הכפירה בע"ז, כן
הכעס הוראה על כל המדות הרעות. ומזה תכיר שלמות האדון הזה כי מדתו כלולה מכל
שוב יום אחד לפני מיתתך. גם זו אזהרה ללמוד התורה, כי התשובה תורה ומעשים
טובים, ועיקר התשובה שיתדבק בתורה שתהיה לו למגן כמ"ש רבינו יונה בשערי (צדק)
[תשובה], וכבר אמר התנא ואם לא עכשו אימתי, והוא ענין מוסרו שוב יום אחד. וכתב
הר' ישראל כי זה המאמר יש לו נגלה ונסתר. הנגלה כי אפילו יום אחד קודם המות
תועיל התשובה, והנסתר כי כיון שהאדם מורכב יש לו לדעת שסופו למות, וא"כ ימהר
יחישה מעשהו למען לא יבוש בשת עולם. אמר שע"ה (קהלת ט) כי החיים יודעים
שימותו, והמתים הם הרשעים, אינם יודעים מאומה. ודן דין אמת שהרופא אם לא
ירפא לא יקרא רופא, וידיעת הרשעים שימותו אינה ידיעה כיון שהם מתרשלים להכין
צדה לנפשם, ומזה בטלה חכמת הרשע וראוי להקרא סכל, וזה טעם (תהלים צב) איש בער
לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כי אינו מעמיק בדרוש. ואמר המשורר (שם מט)
כצאן לשאול שתו מות ירעם, אינם יודעים מהמות עד שישחטום. וכתב עליו הר"י
שהנסתר היתה כוונתו של ר' אליעזר, והביא ראיה משאלת תלמידיו וכי אדם יודע מתי
ימות. א"ל כ"ש יעשה תשובה היום. ולי משם ראיה שעיקר דברו הנגלה כדברי הר'
ישראל. ואם לא היה לו לפרש להם יעשה תשובה ולא יאמר כ"ש, אבל רצה אם יתן אל
לבו כך כ"ש שיוסיף להיטיב
והוי מתחמס. הזהיר למבקש החכמה שיפליג בין כבוד רבו לכבוד חבירו. וזה המשל
מליצה נמרצת, כי חברת החבר כחום הבגדים, שכל מי שיתקרב אליו יקבל תועלת,
אבל החכמים ראוי לקחת בחינה אחרת, שיתקרב אליהם לשמוע דבריהם, וישמור עצמו
מעלות אצל הגחלת ונגוע בקצהו, כי כל הנוגע בכבודם מות ימות. וכתב רבינו יונה
ז"ל ושמא יעלה על דעתך שאתה יכול לפתותן כדרך שלוחשים לנחש ואינו נושך, או אחר
הנשיכה