מסכת אבות פרק שני
כ
שמעון אומר הרואה את הנולר רכי אלעער אומר לב טוב. אמר להם רא
יאת דברי אלזר בן ערך מדבריכם שבכלל דכריו דבריכם: אמר הם
ווראו איזו היא דרך רעה שיהרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין
רבי יהושע אומר חכר רע. רבי יוסי אומר שכן רע בכי שמעון אומרלה
ואינו משלם אחד הלה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר (תהלים ל) לוה רשע
ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. בכי אלשר אומר לכ רע. אמר להם רואה אניאת
דברי אלר כן ערך מדבריכם שבכלל דכריו דבריכם: יב הם אמרו לש
דברים
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
אחריתו דרכי מות, ורוב העונות סבתם השכחה שנא' (תהלים קו) שכחו מעשיו וישכחו
עלילותיו. (דברים ח) ורם לבבך ושכחת. ר' אלעזר אומר לב טוב, כל מדותיו ודעותיו
של אדם יסודם הלב הטוב. הרי ביארנו לך דבריהם על מה שהקדמנו. וכמעט שלא
היו צריכים ביאור, כל אחד דבר כפי מדתו אשר בה שבחו רבו. ור' אליעזר עין טובה מדת
כססתפקות היותו שמח במה שהשפיע לו בוראו הן רב הן מעט בזה העולם כדי להתעסק
בתורה, כי מי שיבחין העולם הזה יראה שאינו אלא הכנה לעה"ב ויבזהו ויעשה
עיקר מן העיקר, ולזה לא אבד טפה ממה שלמד. ר' יהושע אומר חבר טוב, כי הוא
היה יועץ גדול ומטיב לכל אדם, ולכן כל רואיו יאשרוהו כי היה חבר טוב לכל אדם.
וראיתי כתוב כי כל הימים אשר היתה אמו מעוברת ממנו היתה הולכת בבתי כנסיות
ובבתי מדרשות לדרוש מן החכמים שיתפללו שיהיה חכם וירא חטא, ואולי כי לזה רמז
אשרי יולדתו ולא אמר אשרי יולדיו
רבי יוסי. שכן טוב. כי ההרגל מביא לידי בזיון, וכשיהיה האדם שכן טוב יורה על
החסידות: רבי אלעזר לב טוב. לדעתי הוא כדברי הרב רבינו יונה ז"ל שפירש
סבלן ענו, שכן מעין המתגבר בא לידי המדה הזאת,
וארך רוח ומוחל, כי מרוב שמחתו יבזה עניני העה"ז.
כדתנן נעשה כמעין והוה צנוע
וההפרש אשר בין לב טוב לעין
טובה, כי העין טובה עושה עיקר מן הטובות האמתיות ולב טוב מבזה לגמרי שאר
הטובות, וזה מרוב דבקותו, ועכ"פ דברי ר' אליעזר ור' אלעזר קרובים, וכך אמרו ז"ל
שורייני דעינא בלבא תלי. ובזה נתרץ יפה השאלה איך יהיו בכלל דבריו דבריהם, כי
הענו בכלל כל המדות הטובות. ולשאלה האחרת מה הועיל באומרו איזו היא דרך רעה
שפשיטא שידיעת ההפכים אחד, נאמר כי אחרי שנסה תלמידיו לראות אם הסכים דעתו
בשבחיהם, רצה לדעת אם הם בתכלית השלמות, כי צדקת הצדיק ורשעת הרשע לא
תשלם כי אם בשנאתם, כי כאשר ישנא הצדיק את הרשע אז יהיה צדיק גמור, והרשע
בשנאו את הצדיק יהיה רשע גמור, כי זה יורה על היותם הפכים כאש והמים, וכבר
כתב זה הר"ן ז"ל בפסוק ואיבה אשית, כי זו קללה לאדם יותר מלנחש, ולמה נאמר
בקללת הנחש. ותירץ כי להיותו קרוב לטבע האדם לו היה לו חברה עם בני האדם
היה חוזר לטבעו הראשון, ועתה באיבתו נחתמה קללתו
להם. האדם לא יקרא שלם אם לא במאסו ברע ובחרו בטוב, ולא יקרא אדם
רחמני אם לא יהיה אכזרי לרשעים, ואם לא כן תהיה רחמנות בלי בחינה שכלית
כבהמות, לכן אמר להם בואו וראו איזו היא דרך רעה להכיר מהם שלמותם
הוה ואינו משלם. אינו רואה את הנולד
יב והם אמרו שלשה דברים. כל אחד דבר על פי מדותיו, ונתן סדר איך תושג מעלתו,
וזה לאות על שלמות אלה האלהיים
