
מסכת אבות פרק שני
רכי) אלר בן ערך קמעין במקנבר: הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי
אבכף מאזנים ואלשזר בן הורקנום בכף שננה נכרש את כלם
שאול אומר משמו. אם נהיי כל חכמי ושראל בכף מאןנים ואליעזר
בן הורקנום אף עמהם ואלעזר בן ערך בכף שניה מכריש את כלם: יא מר
להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. בכי אלעזר אור
עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רכי
שמעון
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
על לבו כלל. ונאמר לו (בראשית כג) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ויעקב אבינו
ע"ה אמר (שם לב) קטונתי מכל החסדים. ואל זו המעלה רמז בכאן באומרו ירא חטא,
ור' פנחס בן יאיר רמז בראשית מעלותיו הזריזות והיא המעלה הראשונה. ואחר שרמז
כל המעלות זכר יראת חטא
רבי אלעזר בן ערך. ש עלה לרום המעלות ונתדבק בבוראו דבוק אמתי, ולכן היה
מעין המתגבר שלא יכזבו מימיו, היא המעלה החמישית. אלה המעלות
הנפלאות כל אחת גוררת חברתה, החכמה גוררת עין טובה, והעויין בעין טובה יהיה
חבר טוב, ומזה יבוא למדת החסידות, כי ירגיל נפשו להיטיב לכל העולם ויקנה שם
טוב, ומשם אל יראת חטא, וזהו הרואה את הנולד, וכמו שאפרש. וזה הקדוש שהגיע
לאלה כבר הוא מעין המתגבר, כי הוא כלל למי שנתקבצו אליו כל ארבעתם והתמיד בהם.
נמצאו המעלות הה' בתמידות עם כל אחד ואחד. וצריך שתדע כי אלה האנשים כלם היו
כלולים מחמשת המעלות הנזכרות, אלא שנתיחד כל אחד במעלתו אשר ממנה היתה התחלת
שלמותו, כי כל הנחלים הולכים אל הים הגדול הים המתגבר, וכמו שנפרש, וקרה להם
החלוף מצד מזגיהם. ולבררם וללבנם, אמר להם צאו וראו בדבר והפכו, לדעת את אשר
בלבבם אם היו מוטבעים באותם התכונות אשר ספר מהם. ולזה נמצאו מאמריהם
מיוסדים על אדני פז מדותיהם. ופירש רבינו יונה ז"ל ענין אומרו איזו היא דרך ישרה
שידבק בה האדם, בכל המדות הטובות והישרות יש להדבק, אלא ר"ל במדה אחת להיות
בה שלם לעולם, כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה
המדות החשובות כלם, מהיות בן כמה מדות ואינו שלם באחת מהן. אלה דברי השלם
רבינו יונה ז"ל, והעיר על מה שהייתי צריך לומר, וכן פירש הרב ז"ל בכלם איך כל אחת
כוללת כל המדות
ד"א הוא היה מונה. כי שלמות האדם תורה ועבודה וגמילות חסדים כמו שאמר הר'
ישראל. והתורה צריכה ב' מדות. זכירה, חדוד. והמעשה גם כן צריך ב', יראה
למצות לא תעשה, חסידות למצות עשה. גמילות חסדים משאו ומתנו בנחת עם הבריות,
והנה מנה ר' יוחנן בתלמידיו אלה חמשת מדות ומצאן, ר' אליעזר ור' אלעזר בתורה,
ר' שמעון במצות לא תעשה, ר' יוסי במצות עשה, ר' יהושע בגמילות חסדים, וכלם
היו כלולים
יא אמר להם. ר' אליעזר אומר עין טובה. ענינו שיראה בריותיו ית' כלם בעין
ההדור והחמלה, וזה נמשך לו מחכמות אשר ידע בהם. ובמאמר אל תהי בז
לכל אדם אפרש בעז"ה
רבי יהושע אומר חבר טוב. הורה על מדתו, אשרי יולדתו, משאו ומתנו בנחת עם
הבריות. רבי יוסי אומר שכן טוב, וידוע שהשכן הטוב צריך ליכנס לפנים
משורת הדין, וא"א להיותו מבלתי מדת חסידות שישכח ההיזקים הבאים לו משכנו ויזכור
תועלותיו. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד, זה לא יבוא חטא לעולם על ידו, כי
יעי' ז"ח פ' לך ד"ה ת"ח ושם תראה אחריתו