מסכת אבות פרק שני
יח 
בתה מהבים ובמקום שאין אנשים השפדל לקיות איש: ו אף הוא אה
לגלת את שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מיפיד
יטופון: ח הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רמה. מרבה נכסים מרבה אנה.
מעכדים מרבה גזל מרבה שפחות מרנה זקה מרבה נשים מרבה כשפים.
מבה תורה מרנה חיים מרבה ושינה מרבה הכמה מרבה עצה מרנה תבונה.
מבצדקה מרבה שלום. קנה שם טוב קנה לצמו. קנה לו דברי תורה קנה
ו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
(משלי כה) ובמקום גדולים אל תעמוד, ירצה כי צריך האדם לאחוז בחרב ההשתדלות
לייסר ולהזהיר לכל העם אשר יבא בהם להצילם מני שחת ולפרסם את השם ברבים
ההם. ויתכן לומר על זה הדרך כי מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך
לא טוב אינו חושש לעלבון תורת קונו ואינו נכנס בגדר אנשים, ולזה במקום ההוא
ישתדל להיות איש, הוא אומרו (מלכים א' ב) וחזקת והיית לאיש, לייסר ולהוכיח, מה
שלא היה יכול עם בני צרויה הקשים ממנו, וכן שמעי בן גרא, וכן כתוב (יחזקאל)
ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח, הא למדת שהמוכיח נקרא איש, וזהו (דברים ח)
כאשר ייסר איש את בנו, חזק הלב לא כאשה רכת הלב להוכיח, ע"כ אמר השתדל
להיות איש. הוא אומרו בסמוך,
ז אף הוא ראה גלגולת אחת א. וזרז מתניו והוכיח הגלגולת ההיא ושמע השומע
ופרסם צדקת ה' לרבים והשגחתו ית' על בריותיו. וכתב הר"י ולמדנו במוסרו
זה שני דברים, האחד שאין דם הרשע מסור בידינו אלא ביד בית דין וההורגו נהרג,
והשני כי מעשה האדם הרע חוזר ומתהפך עליו, כאומרו (קהלת י) כורה שחת בה יפול
ופורץ גדר ישכנו נחש
וסוף מטיפיך יטופון. דקדק בזה שלא נתמה אם יאחר העונש, כי לאלתר או בסוף
יגבה ה' החוב ממנו, כי איחור העונש לפעמים יהיה לרע לחוטא, כי תתמלא
סאתו עד שיאבד, כאומרו (משלי א) לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי ויאכלו מפרי דרכם,
כי משובת פתיים תהרגם, מלשון בשובה ונחת, מה שרואים עצמם מצליחים בפתיותם
יהרגם, ושלות הכסילים תאבדם, אם כן אל תתמהו על איחור העונש אלא דעו
באמונה כי סוף המטיפים להטוף אם לא נמלטו אל עיר מקלט התשובה
חהואהיה אומר. לפי שהזכיר למעלה שהשי"ת משגיח בבריותיו ודן אותם כפי מעשיהם,
ואנו רואים רוע הסדור צדיק ורע לו רשע וטוב לו, בא לתרץ זו הקושיא על
השלמות, ואמר שראוי שיתן השי"ת ליראיו שכר של קיימא ושיהיה טוב בהחלט. והוכיח
מזה המאמר שאין ראוי שיהיה מאלו ההצלחות הזמניות, לפי שהדבר שהוא טוב כל שירבה
יגדל שלמותו וטובתו. ואנו רואים בכל אלו הדברים שזכר שכל שירבו יפסידו את עצמם,
אם כן יש לדון שלא נבראו אלו הדברים בעבור עצמם ושיהיו הם התכלית, אבל הוא
להפך שנראה שהם הכנה לדבר אחר, כמו המלח שהוא מכשיר המאכל אבל אינו עיקר
המאכל. והסברא נותנת שיהיו הכנה לדברים הקיימים והם אשר ברבויים יגדל שלמותם,
והם הדברים שזכר אחר זה. א"כ תהיה ההצלחה האמתית הדברים שזכר באחרונה כלן
אצל בן זומא, שאמר כי החכם הצמא אל החכמה, והעשיר המסתפק, וכמו שכתבתי
שם בסיעתא דשמיא. וגלה עוד מום הדברים העולמיים שכל שיגדל תענוגו יגדל היזקו
ברבויו, וזה כי הנאת הנכסים רבה מרבוי הבשר והיזקם גדול מהיזק הבשר ברבויו,
והגזל יותר, והזמה יותר ויותר, ולכשפים אין סוף. התענוגים ג"כ בהדרגה כמו
שהוא מבואר בנפשו. זהו כלל דברו, ועתה ארד אל הפרטים, ואומר שכלל בזהל
הצלחות