
מסכת אבות פרק שני
תאסר לכשאפנה אשנה שסא לא תפנה: ו היא היה אומר אין בור 
ולא עם הארץ חסיד ולא הכישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל מרנה
בסחורה
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב""ץ ז"ל
לזה אמר שע"ה (שםי) מכסה שנאה שפתי שקר וגו', אע"פ שלא דבר בפיו ומוציא דבה
שמוציא כל מה שבלבו בחשבו את חבירו כסיל, וברוב דברים שיתנצל אחר כך לתקן את
אשר עותו לא יחדל פשעו (שם) אורח לחיים הקודם יפה מאד
תאמר. במשנת אם אין אני לי מי לי כתבתי בזה בס"ד יעויין שם, ואל תאמר
דבר (שאי אפשר) [שאפשר] לשמוע זו היא הגירסא הקדמונית, ולדעתי הוקשה
למפרשים איך (לא) יאמר על דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע, והרי אתה מניח שאפשר
לשמוע, ע"כ החליפו הגירסא שאי אפשר, ופירשו אל תאמר הדבר הזה לא ישמע, כי
אזנים לכותל וסופו להשמע. והנ"ל כי הנוסחא הקדמונית היא האמתית, ופירושה בא
לזרז האדם בלימוד כמו שזרזו במעשה, כי האדם מתעצל מן הלימוד כי אומר בלבו
אחרים ילמדו וילמדוני, או יסמוך על בינתו כי יבין מעצמו. ולזה אמר אל תאמין
שהיא תבא אחריך ואל בינתך אל תשען. הן הן דברי הלל אל תאמר דבר שאפשר לשמוע
היום מחר אשמענו, וכן אל תאמר לכשאפנה אשנה כי שכלי כחרב חדה ובזמן מועט
אעשה הרבה. והכלל העולה כי ראוי לעשות מן העיקר עיקר ומן הטפל טפל. הוא
אומרו (תהלים לט) הנה טפחות וגו' עד ועתה מה קויתי ה'. כוונת המשנה כי להיות עבודת
ה' יתד שהכל תלוי בו ראוי להשתדל בכל עוז שלא לפשוע בה, ויחשב אדם כל דבריו
וכל מעשיו שמא אינם הגונים ולא יצא ידי חובתו, מי לנו גדול כדוד שאמר (שם כז)
לולא האמנתי לראות בטוב ה'. ואמרו ז"ל למה נקוד על לולא, אמר דוד המלך עליו
השלום רבונו של עולם יודע אני שיש שכר לצדיקים אבל איני יודע אם אני מהם,
ואם דוד כך קל וחומר שאר בני אדם. ולזה אמר אל תפרוש, ואל תאמן
ו הוא היה אומר אין בור ירא חטאא. טעם הסמיכות שלא תאמר לא המדרש הוא העיקר
ואין חשש כל כך אם תדחה שעת הלימוד, לכן אמר אין בור ירא חטא, א"כ
מקור כל הטובות תלוי בלימוד ולמה תבזהו. מצאתי לרב רבינו יונה ז"ל הבור הוא ריק
אין בו מים לא תורה ולא מצות ולא ד"א במדות, כדמתרגמינן (בראשית מז) לא תשם
לא תבור, וממנו לא הוצרך לומר ולא בור חסיד, שאף ירא חטא איננו כי מתוך
הרקות שבו גם מן העבירות לא ידע להשמר. אבל עם הארץ שהוא מעורב עם הבריות
במדות חשובות ויש בו מקצת דעות ישרות, יודע לשמור עצמו מן הפשעים ויוכל להיות
צדיק ולעשות ולקיים מה שאמרו לו שנצטוה, אך אל מעלת החסידות לא יוכל להשיג כי אם
גדול בתורה, שהיא מדה הצריכה טהרת הלב וזכות הנפש, וזה אין בידו חכמה להטות
מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון שיעשה לפנים משורת הדין, ועל זה נקרא עם הארץ
מפני שהוא עמהם בדרך ארץ ולפי שרוב העולם כמוהו ע"כ דבריו. ונ"ל לסיים פירוש
המשנה לפי דרכו ז"ל, והביישן הוא החושק בתורה ובמצות, וזה אפשר שיגיע לקצת
החסידות שיתאבק בעפר רגלי החכמים וילמוד מהם כל מדה טובה, אבל לא יגיע אל
מעלת הלימוד. יהקפדן ילמוד אבל לא ילמד לאחרים. והמרבה בסחורה ילמד לאחרים
בעתות הפנאי אבל לא יחכימם. וזה הפירוש ע"ד מ"ש הכתוב (ישעיה לב) לא יקרא עוד
לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע. ד' מדרגות, נבל כילי נדיב שוע, יאמר כי נבל לא
יעלה לנדיב שהוא ב' מדרגות אבל יעלה לכילי, והכילי יעלה לנדיב אבל לא לשוע:
ובמקום שאין אנשים. פירשו הראשונים ז"ל במקום שאין אנשים לעוררך וליסרך
השתדל להיות איש ולייסר עצמך, אבל בגמרא לא הניחו לנו מקום לפרושם,
(ברכות ס') באתר דלית גבר חמן תהוי גבר ובאתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר, דכתיב
(משלי