מסכת אבות פרק שני
יז 
תחברף עד שפנמ למקומו. ואל תאסר דבר אפשר לשמע שסופו המע

פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
ואינם חוששין שמא יטו לבם מן האמונה האמתית. אם לחשך אחד מהם אני
אקרא ולא אטה, אמור לו כלום אתה חכם משלמה שנאמר עליו (מנכים א' ה) וה' נתן
חכמה לשלמה ויחכם שלמה מכל האדם, והתפלל (משלי ל) שוא ודבר כזב הרחק ממני,
לא סמך על חכמתו שלא יכשל בכזב ובשוא, כי כחו גדול כי בראו הש"י כמו שברא
החשך כדי לברר וללבן הצדיקים, ע"ד (קהלת ב) וראיתי אני וגו'. וזה לאות על פירושי,
שאין לך לסמוך על צדקתך כי לא יספיק, כי מצינו מי ששמש בכהונה גדולה ונעשה צדוקי.
אבל בהיותך עם הרבים חוט צדקתך לא במהרה ינתק אבל יזהיר ככוכבים לעולם ועד.
או שנאמר בין לאמונה בין למעשה, פן תאמר הרבה פעמים נלחמתי עם יצרי ונצחתיו
הוא נשבר ואני נמלטתי, והלא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם כן לא היצר
אשר נצחת בימים הקדמונים אתך עתה כי פנים חדשות אתך
ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. דבר על לב החסיד לבל יפרוש מן הצבור
באומרו איך אשב בצבור שפלוני ופלוני הרשעים יושבים בצדי ולכך טוב לי לפרוש
מהם ולהתפלל בביתי. ונ"ל עוד שזה כלל גדול להתמדת השלום והאהבה בין האנשים.
וזה כי רוב הקטטות הנופלות בין בני אדם הם בסבת שפוט האדם משפט אחד לעצמו
ומשפט אחר לזולתו, ולכן הזהיר אל תדין חבירך עד שתגיע למקומו ויהיה דעתך ונפשך
תחת נפשו. המשל חרפך בן אדם על איזה דבר שעשית לו, אל תשיבהו עד שתדין אתה
בעצמך אם היה הוא עושה לך מה שעשית לו אם לא היית מחרפו יותר ממה שחרפך. וכן
המשל בכל משא ומתן שיהיה לך אצל חבירך אם אתה נושה בו חשוב בדעתך אם היה
להפך מה היית רוצה שיעשה עמך ותשוה לו גם אתה. סוף דבר זה כלל גדול להרבות
שלום בעולם. וכן אמרו חז"ל במדרש. בשעה שבנה שלמה בית המקדש היה שם תחת
מראשותיו מפתחי הבית, פעם אחת הטעתו בת פרעה ותשם דמות רקיע על מטתו
והיתה אומרת לו עדיין לא האיר היום עד שעברו ד' שעות ועבר זמן תמיד של שחר,
בא ירבעם בן נבט להוכיחו, יצתה בת קול ואמרה אל תדין את חבירך עד שתגיע
למקומו, כמה תמידין ומוספין אתה עתיד לבטל במזיד ואתה מוכיח את שלמה על שבטל
אחד בשוגג, ועליו אמר הנביא (הושע יג) כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל ויאשם
בבעל וימת, כשהיה מדבר אפרים היה רתת לשומע וכשהיה נשיא אשם בבעל וימת
במעלו: או יכוין לייסר האנשים הטועים בזה לבלתי קבל תוכחת. וח"ו שבא התנא
לבטל מצות תופחה שהרי כתיב הוכח תוכיח, אלא לומר שלא יתגאה האדם לראות לחבירו
עושה שלא כהוגן, כי אולי אם היה במקומו היה רע ממנו, אלא הדרך הנכון שיחשוד
עצמו, כי יאמר הלא מחומר קורצתי גם אני ואולי אם הייתי במקומו הייתי עושה כמוהו,
ויוסיף ביראת ה' ולא יאמין בעצמו. ומפי הר"י ן' שושן ז"ל למדתי
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמעש. זו היא גרסת הרמב"ם ז"ל,
ופירושה אל תאמר דבר שבתחלתו יהיה מכוער וסופו נעים ומקובל אלא דבר בלשון
צח ומובן לכל. וסמך זו האזהרה לכאן כי היושב ברב עם צריך הוא לה מאד. וכבר
הגדתי דעתי שגם עם החסיד ידבר. וכתב הר"י ז"ל אל יקל בעיניך האזהרה כי מעטו
המתנהגים בה, כי היא צריכה שלשה גביעים משוקדים בקנה אחד. הגביע הא' אריכות
אפים, אמר (משלי יד) קצר אפים יעשה אולת. הב' שקול הדעת כי אף אם יהיה לו
ארך אפים ולא ידע לבחור הדרך הטובה לא שוה לו, אמר (קהלת ב) החכם עיניו בראשו.
ואם עלו שתיהם בידו צריך הוא אל השלישית, שיהיה צריך שימשול ברוחו, אמר (משלי
כה) עיר פרוצה אין חומה וגו'. ושלשתם עמודי הצואה הזאת להשמר מן האפשר, וקרוב
עיין רדב"ז ח"ג תע"ב
[מסכת אבות] ג
לזה