פרק
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
שני טז
ייוחס לשם אלהים, והב' לשם יו"ד ה"א אשר ברא חדשה בארץ. והעובדים שני מינים,
הא' מאמינים בהשי"ת אמונה שלמה, והם יודעים כי בעשותם רצון קונם יושגחו. והב'
עובדים מאהבה גמורה מבלי שישגיחו אל שכר ועונש. ויסבלו צרות רבות ויסורין על ה'
אלהיהם, ובני העליה הזאת מועטים ואלו דבקים בשמו הגדול, ועליהם אמר דוד ע"ה
(תהלים קח) כי גדול מעל שמים חסדך. ועל המין הא' אמר (שם נז) כי גדול עד שמים
חסדך. ואלו הרואים פני המלך אין מחסור לשאלתם. ואל זה הענין הנכבד רמז (דברים
ד) ויוציאך בפניו בכחו הגדול וגו' ותחת כי אהב את אבותיך. למין הב' הזה רמז
האדון במוסרו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. וזה הענין ישמח בו היודע
ענין הרצון באמרנו תמיד בתפלותינו יהי רצון. ונ"ל לפרש עוד, ידוע כי האנשים קצרי יד
להשיג ולידע איזה דרך ישכון אור לתועלתם, כי לפעמים יחשבו בדבר אחד שהוא טוב
והוא להפך, או בהפך, צאו וראו על ענין מרדכי שהגיד על ענין בגתנא ותרש ולא נעשה
עמו דבר אז בהשגחת השי"ת עליו, ושמר אותו לזמן שהיה סבה להציל כל ישראל. וזהו
טעם (אסתר ג) אחר הדברים האלה גדל, כלומר הבט כמה עמקו מחשבותיו יתברך כי
הקדים רפואה למכה. וכן אמר הזוהר (תהלים ג) לה' הישועה, לה' בחירת הישועה
ולא לאנשים, וכיון שכן על עמך ברכתך סלה, יש להם לברך על הספק, כי אינם יודעים
מהו טוב ומהו רע. ולכן אמר האדון הזה עשה רצונך כרצונו ותדבק בך ההשגחה
בפרטים, ויעשה רצונך כרצונו לא כרצונך, וז"ש דוד ע"ה (שם כה) מי זה האיש ירא ה'
יורנו בדרך יבחר, הבוחר האמתי צופה ומביט עד סוף כל הדורות, לא בדרך שיבחר הוא
עצמו. ואם תרצה שיחזור יבחר לירא ה', יאמר בדרך ההוא אשר הוא בוחר אותו
אם היה יודע העתיד. אמר הכתוב (משלי ג) בכל דרכיך דעהו, לא בקצתם, על דרך
כקטן כגדול, והוא יישר ארחותיך, לא אתה, ר"ל כרצונו ולא כרצונך
ד"א רמז למה שאני רגיל לומר בפסוק (דברים א) אשר מלא אחרי ה', וכמו שאמר הר"י
שושן ז"ל בפסוק (בראשית כב) והאלהים נסה, כי התורה לא תצוה לכלל העם רק
דברים קלים, אבל ליחידי סגולה תצוה דברים קשים, כדי שירשמו בנפש רושם חזק
לעבודת הש"י. ולזה אמר עשה רצונו כרצונן, שכמו שאתה ממלא רצון נפשך בשלמות
וכפי האפשר, כך מלא רצון השם כפי מה שאפשר לך. ולזה אמר (תהלים קמה) רצון
יראיו יעשה. [א"י] עשה רצונו. הנזהר מביאות אסורות וממאכלות אסורות ואינו מתקדש
במותר לו, עושה מצות בוראו ואינו עושה רצונו, אבל המשבר תאותו כפי יכלתו ממלא רצון
בוראו. ולזה אמר עשה רצונו ולא אמר מצותו. וזהו כרצונך שאתה משלים כוונתך במה
שתחפוץ בלב ומנפש. סוף דבר בזו המדה תאר העבודה האמתית
ד"א סמך זו למשנה הוו זהירין, כאומר בואו וראו מה בין מדת בשר ודם למדת הקב"ה,
בשר ודם רוצה להשתעבד במי שלמטה ממנו במדרגה, לקבל תועלת ממנו, והוא לא
יועילנו בשעת דוחקו, ומלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה משלם לעובדיו על פי מעשיהם,
ועוד נכנס לפנים מן השורה, שייטיבם באופן יותר נאות שהם ייטיבו מעשיהם, וכמו
שאכתוב עוד. וכל זה לתועלת העובדים לא לתועלתו. אם כן צא והתרחק מבית המלכים
והכנס בבית מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולמדנו מהמשנה הזאת. הא' שאין לו לאדם
לתלות הצלחתו כי אם בהשי"ת, ולזה אמר שאין מקרבין וכו', להגיד כי אשר חנו בעיני
המלך מאת מלך מלכי המלכים היתה לו. הב' שתכלית התורה הפרישות, ולזה אמר
עשה רצונו ולא אמר מצותו, הוא מאמר התורה (ויקרא יט) קדושים תהיו, כדי שלא
יהיה נבל ברשות התורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל. הג' שהממלא רצון הש"י, הש"י ידריכנו
כרצונו וחכמתו לא כחכמת האיש ורצונו, ולזה אמר שיעשה רצונך כרצונו, יורנו בדרך
יבחר
בטל