
מסכת אבות פרק שני
גהויןהירין כרעות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצרך עזמן נראין כאוהכין בשת
נאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דתקו: ד הוא היה אוסר עשה רצונו כצונך
כדי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
בזכות אבותיו, הלא תראה שלא אמר שזכות הצבור אלא שזכות אבותם מסייעתם. הדי
כי החבור הקדוש הזה נעשה ברוח הקודש, הדא תימא שדבר התנא בשם שולחו ואתם
מעלה אני כמו (דברים כ) אתם ראיתם את אשר עשה ה' וסיים ואולך אתכם במדבר
למען תדעו כי אני ה' אלהיכם. הה' כי הקב"ה למען חסדו משלם גמול כפי הכוונה
מהאדם אף אם לא השלים מעשהו, וזה פתח תקוה למתים בגלות ולא יכלו להשלים
נפשם, כי בעשותם כל כחם השי"ת יחיה אותם להשלים נפשם, הלא תראה אומרו וכל
העוסקים, כי בהיותם בוטחים בהשי"ת, השי"ת יעלה עליהם שכר כאילו עשאוהו. והנה
בהנהגת החיים כלם ספק על החדוש, אם בב"ח בלתי מדברים שיטרוף הטמא את הטהור,
אם במדברים היותם יגעים במזונותם, אם בישראל היותם משועבדים, ולעתיד יתוקן
הכל, הבעלי חיים בלתי מדברים (ישעיה יא) וגר זאב עם כבש ואריה כבקר יאכל תבן.
ושרא להו מרייהו למפרשים שזה משל לעכו"ם שלא ירעו לישראל, ומלבד כי המשנה ידו
על התחתונה לא יספיק זה המשל, כי לא לבד שלא יזיקונו אבל שיעבדונו, ואילו היה
אומר כי הזאב יביא הדשא בפיו ויתן בפי הגדי היה צודק. על כן האמת למי שיאמין
בחדוש העולם כמו שהיה קודם החטא, והוא טבעו המתחייב לפי אמונת החדוש, והמין
האנושי יתוקן גם הוא (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ, וישראל (דברים כח) ונתנך ה'
אלהיך עליון, (ישעיה סא) ובני נכר וגו', ואז יכירו כל באי עולם כי לה' הארץ
ג הוו זהיריןא. לפי שרוב העוסקים בצרכי צבור צריכין להכנס בהיכל מלך ושרים סמך זו
האזהרה לשל מעלה, ולפי שאמר למעלה שזכות אבותם מסייעתן, רמז להם בכאן
שלא יתלו ההצלחה בקרבתם למלכים, כי אהבתם גם שנאתם לא לבדם היא אלא (משלי כא)
פלגי מים לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו, ולכן תבטחו בו ותצליחו
ד"אאל יחשבו העוסקים עם הצבור אשר יש להם יד ושם בבית המלכים כי הם הגורמים.
ד"א לפי שהעוסקים עם הצבור צריכים להכנס בהיכל מלך הזהירם שלא יבטחו
באהבת המלכים לעשות שלא כשורה
ד הוא היה אומר עשה רצונו כרצונךש. העוסקים עם הצבור לא ימלטו משני דרכים.
או שירצו להצליח בדבר מה, או לבטל מעליהם גזרות. אמר שכל זה בידם
אם יעשו רצונו גם הוא יעשה רצונם, ואם הם יבטלו רצונם גם הוא יבטל רצון אחרים.
ואמר חכם אחד שהוצרך לשאול דבר מעשיר אחד, וא"ל קודם בואו, הנה התפללתי אל
השם הנכבד שתמלא שאלתי, ואם תעשה כן אודה לאל ואהיה לך משועבד, ואם לאו
אצדיק דין יוצרי עלי וכסא עשרך נקי. כשמוע העשיר את דברי החכם נכנס לבית גנזיו
ויבא לו את אשר שאל. אמנם בעיקר דברו יש מקום עיון. כי המפרשים אמרו שאמר
עשה רצונו כרצונך פירוש לא בהכרח כי אם ברצון ובנפש חפצה, כי האל יתברך פועל
ברצון תמיד ולא בהכרח, א"כ באומנו כדי שיעשה רצונך היה די. והנ"ל שפירוש המשנה
כך, עשה רצונו כמו שאתה עושה רצון עצמך, שאפילו היו לך מונעים תמנעם בכל יכלתך
כדי להשיג חפצך, כך תשתדל בכל עוז לעשות רצון יוצרך ולא יטרידוך המונעים, ויעשה
האל רצונך כרצונו, שאפילו יהיו מונעים גדולים בבקשתך בין מצד הרכבתך בין מכוכבי
שמיך, לא יעכבו לעשות רצונך ויהיו כאפס אנשי מצותך, כמו שאין מונע מעכב לאשר
ירצה השי"ת. ובכלל דברי דברי המפרשים. ואחר ששמעת פירוש עיקר דברי שמע
עיקר טעמו. כי כתבתי במה שעבר כי נסי השי"ת ליראיו ב' מינים. א' על דרך
טבע (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם, ובכללו צפחת השמן. והב' למעלה מן הטבע. והא'
ייוחס