מככת אבות פרק שני
טו
הצבור וקיו עוסקים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מפעתם ודקתם
עמדת זד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו שיתם.
הוו
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל
של דרך ארץ שנאמר (תהלים קיח) יגיע כפיך כי תאכל, וזה טעם שיגיעת שניהם. ועוד
שאין לך עסק שאדם יכול להפסיק ולקבוע עתים לתורה כבמלאכת הידים, אבל שאר
העסקים כסחורות וזולתם יצטרך אדם לבטל התורה לגמרי ונמצא שפחה תירש גבירתה
יהיו עוסקים עמהם לשם שמים. פירשו המפרשים ולא להשתרר. ולא ינוח לי דאטו
בשופטני עסקינן. וכלל אומר לך שדברי זו המסכת כולם דברי חסידות או רובם
כמו שאמרו (ב"ק ל.) מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. ולכן נ"ל לפרש כי
דברי התנא עם העוסקים הצדיקים השמים כל השתדלותם לשם שמים אלא שקרה להם
לעסוק בענין שלפי סברתם א"א להם להשיגו, אמר להם התנא שיבטחו בהשם ולא יתרשלו
כי זכות אבותם מסייעתן, ואחר שבטחתם ביוצרכם מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם
כי כפי מעלת הבטחון ההצלה
ואתם מעלה אני עליכם שכר כו'. פירש הרמב"ם ז"ל כאילו עשיתם המצות, לפי שבעת
התעסקם בצרכי צבור א"א להם לקיים המצות. ואינו מתיישב אצלי כי העיקר חסר.
גם דברי מי שפירש כאילו נעשה בזכותכם, או מי שפירש כאילו עשיתם בממונכם, הכל דוחק
בעיני. אך הנ"ל ואתם גם אם לא נעשה הדבר אשר חשבתם, אחר אשר השתדלתם בו
כפי כחכם נחשב לכם כמעשה, כמו שאמרו ז"ל כל מי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה
מעלים עליו כאילו עשאה. והנה נקשר עם אומרו וכל העוסקים עם הצבור כפי הפירוש
שפירשתי בו. וזה נראה לי נכון וברור. המאמץ כח לעבודת השי"ת ובפרט להציל את
עם ה' מוסיפין לו כח, וההפך בהפך (משלי כד) התרפית ביום צרה צר כחכה, (שופטיםו)
ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה וגו', וכן כתוב למעלה (משלי כד) ואיש דעת מאמץ כח,
דעת אהוב את הש"י, וזהו (ירמיה ט) וידוע איתי (שם כב) הלא היא הדעת אותי, אמר דוד
ע"ה (תהלים לו) גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה, ירצה יהיה תחלת דרכך לש"ש
והוא הגלגול הנזכר הנה, ואע"פ שאין הדרך ההוא כדאי לצאת לפועל כפי טבע המציאות,
ישים בטחונו עליו והוא יעשה ויגמור בעדך. ודוד המלך ע"ה היה בעל הנסיון מזה המאמר,
שלא היה אפשר בדרך טבע לנצח הפלשתי, אבל היה תחלת מעשהו לשם ה' כי קנא
לחרפות הפלשתי, וכשתמה הפלשתי ואמר (שמואל א' יז) הכלב אנכי, הלעיג על הדרך
אשר היה בא בו לנצחו כפי הנוהג הטבעי, וא"ל דוד אתה בא אלי בחרב ואנכי בא אליך
בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. רצה אתה בא בדרך טבע ואני בא
בשם מי שבראו כי קנאתי לכבודו. וזו היא כוונת התנא באומרו יהיו עוסקים עמהם
לשם שמים. וכתב הר"י ן' שושן ז"ל, והתבונן סדר המשנה, תחלה בהנהגת האדם עצמו,
ומשם להנהגת מדינתו, ומשם לעם מדינות המלך, והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
והתועליות המגיעים אלינו הם אלה. האחד תועלת המלאכה כי היא מצלת מן החטא, עד
שלזה אז"ל גדול זכות המלאכה מזכות אבות כמו שכתבתי. השני מזה נעמוד על חכמת
השי"ת בענותו יציר כפיו, וכי הקצור קצרה ידו ית' להכין טרף לעשוי בצלמו חלילה וחלילה,
אך בחכמה עשה כדי להדריכו אל ההשכלה, כי לו היו מזונותיו מצויין בלא עמל וטורח
היה עיר פרא נמשך אחרי החמר והיתה בריאתו לבטלה, ועתה שהוצרך להתחכם בעניניו
הצריכים לו נכנסה בו עצה וחכמה להכיר בוראו. ובראות הש"י בחכמתו כי לא יספיק
זה לזכות את בניו כלם לעוה"ב, הפליא עוד לענותם ביסורי הגלות, כי הדרך הא' לא
יספיק כי אם לזכות אחד מני אלף, אמרו ז"ל בקש הקב"ה לזכות את ישראל במדות ולא
מצא להם מדה טובה כי אם העניות. השלישי שאין ראוי לאדם להתפאר בזכותו כי אם
בזכות