מסכת אבות פרק שני
יד דב
מך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים: ב רבן נמליאל בנו של
רבי
פירוש מהרב החסיד ר' יוסף יעב"ץ ו"ל
לזכות את ישראל בכתיבתם, ובכללם המדות החשובות. ולאלה הג' נחלקו עשרת הדברות.
אנכי ולא יהיה לך ולא תשתחוה הם תחת הסוג הא', כבד זכור לא תשא תחת הב',
והשאר תחת הג', ולא תחמוד שורש כל המדות הטובות, כי השמח בחלקו לא יבוא לעולם
לידי קטטה הפך המתאוה שנאמר (משלי יח) לתאוה יבקש וגו'. ולג' מעלות האלה תתחלק
המשנה, והם כנגד ג' עולמות. איזו היא דרך ישרה וכו' לתקן העולם הזה. המצות כנגד
עולם הגלגלים משרתיו עושי רצונו. הדעות כנגד עולם המלאכים. וכן פירשם וחלקם
הרלב"ג ז"ל בפירוש אותה הפרשה יעויין שם, אלא שהוא ז"ל פירשם מלא תחמוד עד
הגיעו לדבור הראשון ונתן סבה שם תראנה. ולי נראה שהשי"ת שהיה מדבר מן השמים
היה ראוי שיפרשם מלמעלה למטה אבל האדם ראוי שיעשה בהפך. וכן עשה זה האדון
תחלה הזהירנו על המישרים, והוא אומרו איזו היא כו'. ואח"כ על מצות עשה ומצות ל"ת,
וסיים בדעות. ולפי שהיתה זאת כוונתו לא אמר הסתכל מה למעלה, שהיה מורה שאלו
הדברים רצוני מה למעלה ממך וכו' נפלו במקרה, ופירוש דבריו כך הוא הסתכל בשלשה
דברים שאני עתיד לומר לך בסמוך ואין אתה בא. ואמר ואין אתה בא ולא אמר אתה
ניצול, כי היודע את בוראו ידיעה שכלית ולא הספיק לו ידיעת השרשים ע"ד קבלה
לבד, ייראנו בטבע ולא יוכל לעבור דברו, וכמו שאמר (איוב לא) ומשאתו לא אוכל, כמו
שפירשתי במשנת אנטיגנוס ויהי מורא שמים עליכם. אם תדע אלו הדברים לא תבוא
לידי עבירה. ולשלש סבות יאהב האדון את עבדו, להיותו דומה אליו במדותיו, להיותו
זריז במצותיו, להיותו חשוב וגדול בעיניו ומחשב תמיד בגדולתו. שלשתם רמז רבינו הקדוש,
אם הא' באומרו שהיא תפארת לעושה, עם פירוש הר"מ ז"ל שקונה מעלה חשובה בנפשו
ויפארוהו בני אדם, וזהו (משלי ג) ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך, והשאר מבואר.
(תהלים טו) הולך תמים, המדות. ופועל צדק, המצות. ודובר אמת, הדעות. ומן המדות
נמשך היראה, ומן המצות העבודה, ומן הדעות הדבקות, אמר (דברים יג) אחרי ה'
אלהיכם תלכו עד ובו תדבקון
דע מה למעלה ממך. העבירות נעשות בדבור או במעשה, כי המחשבה אינה כי אם
בע"ז. ע"כ אמר עין רואה ואוזן שומעת, עין רואה מעשיך, ואוזן שומעת דבריך.
וא"ת הרי אני כבן (עשרים) [שבעים] שנה וימי שנותינו כבר נשתכחו, אינו כן, כי מעשיך
בספר נכתבין. ומהו הספר הזה נפשו של אדם, כאומרם מי מעיד בו נפשו שנא' (מיכהז)
משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כי בנפש חקוקים המצות והעבירות, למה הדבר דומה
לאדם שהוא מלא נגעים בגופו וכסם בלבושו ובהסיר לבושו תגלה ערותו ותראה חרפתו.
כך בהיות הנפש לבושה בחומר שנאמר (איוב לג) וגוה מגבר יכסה, לא יראו מומי העבירות,
אך בסור החומר מעל הנפש תגל ערותה גם תראה חרפתה, אוי לה לאותה בושה.
וז"ש (שם לז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו
וכל מעשיך בספר נכתבים. מה יקר דברו של זה האדון ע"ה, כי גלה לנו סוד המצות
והעבירות כמה כחן גדול, כי הן עושות רושם במציאות אם להרע אם להיטיב.
והוא אמרו וכל מעשיך. והוא מאמר אמתי בעצמו לא משל כמו שסבר המפרש, וזה
כי הספר הוא חקוי ממה שהוא בשכל הכותבו, ולזה אמר אדון הנביאים ע"ה כשמאס
חייו ורצה בהעדרו אם לא יכפר השי"ת עון העגל (שמות לב) מחני נא מספרך אשר כתבת,
שהוא זה המציאות המורה על פועלו, שוה לאומרו (במדבר יא) הרגני נא הרוג, וכן
פירש הרלב"ג ז"ל. ומאמר זה האדון מסכים למאמר ר' אליעזר בן יעקב שמשנתו קב
ונקי העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכמו שאפרש שם בס"ד: וכל מעשיך. מפני
שאמר

 וזסיבו
אל יצחק